מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1935 בעיר דנפרופטרובסק  (אוקראינה, ברית המועצות לשעבר). הורי: אבא-חיים מרקיש, אמא-רוזה בונצ'וק.

 

לפני מלחמת העולם השנייה גרנו בעיר דנפרופטרובסק שבאוקראינה. גרנו באותו מקום עד תחילת מלחמת העולם השנייה. כשנאצים התחילו להתקרב לעירנו, אני עם אמא שלי וסבתא מרייה שעבדה בתיאטרון אופרה, נסענו ברכבת של התיאטרון לסיביר לעיר קרסנוירסק. באותו זמן אבא היה בצבא ושירת בעיר סרטוב.

 

גרנו בחדר קטן של 20 מ"ר ביחד עם משפחה יהודית אחרת בעלת שני נפשות. באותו חדר גרנו 5 נפשות אני, אמי, סבתי ועוד שני אנשים. אמי עבדה במפעל של הצבא הרוסי עד שקרתה תאונה במפעל והיא הורעלה מפליטת גזים. אחרי זה היא הייתה בבית ואנחנו התקיימנו על פרנסתה של סבתא  שהרוויחה אותה על ידי תפירת בגדים לאנשים שונים. באותו זמן הייתה למשפחתי חלקת שטח קטנה לגידול תפוחי אדמה. את כל העבודות בחלקה עשינו בצורה ידנית. המשחקים שלנו היו פשוטים. בדרך כלל שיחקנו במלחמה ובטלפון שבור. כשהתיאטרון אופרה התחיל בהצגות היינו בכול ההצגות החדשות. ואני תמיד ישבתי על הברכיים של אמא. וזאת היתה החוויה הכי גדולה.

 

אנחנו גרנו בפרוור של העיר קרסנוירסק ושם לא היו תנאים ללכת לבית ספר. בשנת 1944 כשהייתי בן 9 עוד לא התחלתי ללמוד בבית הספר. לכן החלטנו לחזור למרכז המדינה קויבשב, במקום שבאותו זמן שרת אבי. שם התחלתי ללכת לבית הספר ישר מכיתה ב' למרות שלא ידעתי לקרוא ולכתוב. לאט לאט צמצמתי את הפער והפכתי להיות תלמיד טוב. סיימתי ללמוד בבית הספר בשנת 1953 עם מדליית כסף. זה נותן זכות ללמוד באוניברסיטה ללא מבחני כניסה.

 

נסעתי לעיר קאזן שברפובליקה טאטרסטן והתקבלתי בלי מבחני כניסה לאוניברסיטה אשר סיימתי בשנת 1958 עם תואר שני בתור מהנדס כימאי. כשסיימתי ללמוד נסעתי לעבוד בעיר דזרז'ינסק בה עבדתי במפעל צבאי בתור מהנדס וכימאי. במקביל השתתפתי בעבודה מדעית וקיבלתי תואר שלישי בכימיה אורגנית. עבדתי בתור מרצה באוניברסיטה המקומית. הרבה זמן הקדשתי לספורט, בהתחלה לסייף ולאחר מכן לטיפוס בהרים. עשינו טרקים קשים בדרגה גבוה בהרי הקווקז, בהרי פאמיר וטן-שאן.

הימים והחודשים הראשונים בארץ היו ממש קשים, כי כמעט ולא ידענו את השפה העברית. למדנו באולפנים כדי ללמוד דברים בסיסיים לאט לאט למדנו לקרוא שלטים ברחוב ובחנויות. כדי להתקדם בלימודים הפסקנו לראות טלוויזיה ברוסית ולשמוע תכניות רדיו ברוסית חוץ מרדיו "רקע". אחרי שנתיים קיבלתי הזמנה לראיון במפעל "כמדע" שבקיבוץ ניר- יצחק ולבסוף התקבלתי למפעל הזה. באותו הזמן גרנו עם משפחה בראשון לציון והייתי צריך לנסוע כמעט שעתיים למפעל שממוקם בצפון הנגב. כדי לקצר את הנסיעות עברנו לגור באשקלון ובסופו של דבר עברתי לעבוד באשקלון באיגוד "אשקלון תעשיות ידע" בתחום פרמצבטיקה.

 

לסיפורו המלא של יצחק מרקיש: לצפיה בסרטון באתר ביה"ס

 

תשע"ה