מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סבא יעקב גדרתי גאה – לכאן עליתי , כאן נולדו ילדי ונכדי

אני וסבא שלי
שלג ראשון שלי בארץ
זהו סיפור עלייתי לארץ וחיי בגדרה

סיפור עליה
שמי יעקב נולדתי בסלובקיה בשנת 1946, בעיר "פישטני".
עליתי לארץ באוניה ששמה היה "עצמאות" עם הורי ואחי לאחר מלחמת העולם השנייה. אני נולדתי מיד לאחר המלחמה. חלק גדול מהמשפחה של אבי ואימי, לצערי הרב, לא חזרו מהתופת. אבי נשלח למחנה עבודה בשם "נובקי" אימי ואחי ברחו עם יתר המשפחה ליערות ושם בילו את מרבית הזמן. אחי מנחם היה תינוק, החיים לא היו קלים, היה קושי ניכר לגדל תינוקות בתקופה זו, וכך  הורי התמודדו עם קושי זה שבא לידי ביטוי שהיה חוסר במזון, בביגוד, הקור היה קשה. משפחתי: אימי וגיסתה יחד עם ילדיהם הגיעו ליערות נפגשו עם פרטיזנים ואנשים טובים שסיפקו להם מזון  וצרכים נוספים וכך הם שרדו את המלחמה.  
 
בתום המלחמה הורי עלו לישראל יחד עימי ואחי מנחם, נשלחנו למחנה עולים, "שער העלייה" בעתלית. לאחר זמן קצר עברנו למחנה,"מחנה ישראל" ליד שדה התעופה "בן – גוריון". במחנה – ישראל, המפגש הראשון עם אוכל שהגישו לנו היה  מוזר מאחר שלא הכרנו מזון כגון: חלבה, וזיתים שחורים, חלק מהניצולים חשבו לתומם שהזיתים הנם שזיפים. בנוסף, העולים עברו חיטוי בריסוס, חומר שנקרא די די טי . הממסד חפץ למגר מחלות עתידיות שכביכול שהעולים הביאו עמם. שהיינו במחנה כחודש ולהורי נודע שיש כמה משפחות מסלובקיה שעברו לגדרה לכן הם ביקשו לעבור לגדרה ובקשתם התקבלה. הגענו לגדרה משפחתי ואני , בה אנו מתגוררים עד עתה לרבות  ילדי ונכדי.
בהגיעם לגדרה, אבי ושישה שותפים נוספים פתחו מפעל לפחחות – "הפח גדרה". הבחירה בעסוק זה הנו המשך טבעי לעיסוקו בסלובקיה דבר שמינף אותנו ועזר לנו להתאקלם באופן מיטבי. הסוכנות שיכנה אותנו בשכונת בן- גפן בבית שנראה כמו חושה, ללא חשמל ועם שירותים שהיו מחוץ לבית, שירותים של "בול פגיעה" וזכור לי שהייתי אני ואחי מלווים את אימי לשירותים ודופקים על הפח שלא יבואו עכברים, החיים לא היו קלים המזון לא היה למכביר לכן נאלצנו לגדל ירקות בחצר ולגדל תרנגולות וציפורים בלול מאחר שבאותה תקופה הייתה "תקופת הצנע". תקופה בה ניתן היה להשיג מצרכים בסיסיים עם תלושים שחולקו לאנשים, ורק בימים מסוימים קיבלנו מעט בשר, קמח וביצים וכו.
 
בשנת 1954 עברנו לגור ברחוב שבטי ישראל שהיה בית לתפארת ומושלם לעומת הבית שגרנו בו קודם. לאחר זמן הצטרפתי לגן רות חבקין שכיום הוא "גן ורד". לאחר מכן, למדתי בבית ספר "פינס". מספר התלמידים היה מועט ולא היו לנו הסעות וכל אחד הלך הביתה ברגל באופן עצמאי. בבית הספר זכורים לי היטב שיעורי הספורט שכללו: אתלטיקה קלה ושחיה בבריכת השחייה של יהושע.
 
 מספר התושבים בגדרה היה קטן ואם מישהו שאל כתובת שאלנו את שם המשפחה וכך ידענו איפה הכתובת. היות ולא היה בית ספר תיכון בגדרה למדתי בבית ספר "אורט" ברחובות. עם סיום לימודי התגייסתי לצבא ושימשתי מדריך חי"ר בבית ספר לטיסה, במסגרת שירותי הצבאי עברתי קורס צניחה ושובצתי לחטיבת הצנחנים. עם פרוץ מלחמת ששת הימים גויסתי למילואים לחטיבה שהשתתפה בקרבות בירושלים וברמת הגולן. בשנת 1968 נסעתי ללונדון לעבוד וללמוד אלקטרוניקה שם פגשתי את רעייתי מישל, שעלתה לארץ לפני שחזרתי מתוך ציונות לשמה, חזרנו בשנת 1970 לגדרה. 

תמונה 1

 
בשנת 1971התחתנו בגדרה בפנסיון גנים. מישל התחילה ללמד אנגלית בבית ספר יסודי "עשרת" ולאחר שנתיים עברה לתיכון האזורי בגדרה ושם לימדה במשך 33 שנים. אני התקבלתי למכון ויצמן לפקולטה למתמטיקה ומדעי המחשב והצטרפתי לצוות שבנה את המחשב שנקרא גולם-ב. העבודה הייתה מאתגרת מאוד והיינו בחזית הטכנולוגית בישראל בבניית מחשבים. עם השנים התקדמתי בעבודה ותמיד הרגשתי שזה ביתי השני, ובשנת 2013 פרשתי לגמלאות.
 

תמונה 2

 
במשך השנים אהבתי לספורט תמיד הייתה והייתי כתב ספורט ושופט כדורסל. בצעירותי הצטרפתי למכבי צעיר גדרה והייתי מדריך ורכז הסניף. נולדו לנו 3 ילדים ירון, יעל ועדי שעשו את כל ילדותם בגדרה. במשך השנים ירון נישא לחגית, הם הורים לתמר, מיקה ואיילת. יעל נישאה למשה הם הורים למאיה, עלמה ועומר. עדי נישא לאיזית הורים לעמית וגילי. וגאוותי שהם גרים בגדרה. 
 
 
תמונה 3 
העשרה
שער העלייה: "שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס",‏‏‏ בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה‏‏".‏
 
מחנה ישראל: "מחנה ישראל היה מגדולי מחנות העולים ומעברות העולים בישראל, שכן צפונית לעיר לוד ומזרחית לכביש לוד – פתח תקוה. מועצה מקומית לשעבר [דרוש מקור]. כיום שטח המעברה נמצא בתוך מתחם התעשייה האווירית לישראל".
תכנית הקשר הרב דורי
תשע"ו

מילון

שער העלייה
שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס",‏‏‏ בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה‏‏.‏

מחנה ישראל
מחנה ישראל היה מגדולי מחנות העולים ומעברות העולים בישראל, שכן צפונית לעיר לוד ומזרחית לכביש לוד - פתח תקוה. מועצה מקומית לשעבר [דרוש מקור]. כיום שטח המעברה נמצא בתוך מתחם התעשייה האווירית לישראל.

חושה
בית ארעי בלי חלונות

ציטוטים

”"חלבה, זיתים שחורים חלק מהניצולים חשבו שזה שזיפים"“

הקשר הרב דורי