מאגר סיפורי מורשת

סבא גיורא נולד בישראל ב- 31/5/1944. ההורים שלו עלו מאירופה. אבא שלו אריה הגיע מריגה בלטביה ואמא שלו, אחווה, הגיעה מקישינב שאז הייתה ברומניה.

גיורא הוא השם שניתן לסבי בלידתו. שמות החיבה בילדותו היו גיגי וגיג, שם משפחתו היה קולר. סבי הוא השני מבין ארבעה אחים. תמיד הוא הרגיש השני בחשיבותו ביחס לאחיו הבכור, אבל יותר חשוב משני אחיו הצעירים יותר. שלושת אחיו נולדו בלונדיניים והם עדיין בהירי שיער, חוץ ממנו שנולד עם שיער שחור ומתולתל ועור שחום לכן אמו קראה לו סמבו.

סבי גדל ברמת גן והלך לגן ברחוב הרוא"ה, הוא זוכר שהיה לו חבר  בגן שקראו לו עודד שהוא קרא לו עודד השודד. אחר כך הוא למד בבית הספר יהלום, עד כיתה גימל, בכיתה דלת עבר לבית הספר הגבעה.

כשהיה בן שמונה הוא ומשפחתו עברו לשיכון הוותיקים, זה היה בית דו משפחתי חד קומתי עם שלושה חדרים. כשהם עברו דירה הבית עוד לא היה גמור ולא היו דלתות, אביו השאיר אותו לטאטא את הבית לפני שמגיעה המשאית עם כל החפצים. בעודו מטאטא הופיע פתאום עדר פרות ענקיות עם קרניים ארוכות מאיימות, מרוב פחד הוא רץ להתחבא בחדר האמבטיה כולו רועד, וכשהגיעה המשאית עם הדברים, הבית כמובן לא היה נקי.

כאשר נפתח בית ספר חדש בשם "ניצנים" ליד ביתו החדש בשיכון הוותיקים הוא עבר ללמוד בו מכיתה ה' עד ח' והוא היה תלמיד המחזור הראשון של בית הספר.  התחביבים שלו בתור נער היו טיפוס על עצים וקליעה למטרה. שיכון הוותיקים השכונה בא הוא גר ברמת גן, הייתה ליד הירקון וזה היה מקום מושלם לשחק עם חברים ועם האחים שלו בין עצי האקליפטוס ובסבך שעל גדות הירקון.

כבר בתור ילד סבי התחיל לעבוד ולנסות להרוויח כסף, כשסבי היה בן עשר הוא לימד שיעורים פרטיים בחשבון.  כשהיה בן שלוש עשרה גיורא שמע שמכון ויצמן צריך צפרדעים לצורך מחקר ומוכן לשלם חצי לירה עבור כל צפרדע. גיורא ביחד עם חבר שלו אספו המון צפרדעים בשדה ליד ביתו. אחרי שאספו בערך שלוש מאות צפרדעים, הם אחסנו את כולן בארון בחדר של גיורא, אבל הם לא ידע איך להביא את הצפרדעים למכון ויצמן. לבסוף סבי וחברו הבינו שאין להם דרך להביא את הצפרדעים ובצער רב שחררו את כל הצפרדעים בחצר, שם הן עשו רעש ומהומה נוראית. אחווה, אמא של סבי, כמעט התעלפה מכמויות הצפרדעים שקיפצו בגינת הבית.

גיורא אהב מאוד את השיר "סובי סובי ממטרה" הוא למד לשיר את השיר בבית הספר.  הוא עדיין זוכר את המילים.

הוא שיחק בשכונה עם חבריו משחקי ילדות, "בלורות" (גולות), 5 אבנים, "דודס" וגוגואים (משחק מהחרצנים של המשמשים). היה להם משחק שקראו לו "בים טראח טישתה טראח". בכדור היה משחק מחניים.

סבי למד במשך שנתיים בתיכון אוהל שם ברמת גן, משם הוא עבר לעירוני ד' בתל אביב במחזור שלו בבית הספר היה השחקן טוביה צפיר, שמאוחר יותר הפך להיות קרוב משפחה שלו בעקבות נישואין.

האירוע הכי משמח בגיל ההתבגרות היה כשקיבל רישיון לאופנוע, כמו כן הוא קיבל מתנה רובה אוויר. סבא ומשפחתו חגגו את החגים בשמחה וששון. החגים האהובים עליו הם פסח ושבועות, בסוף ליל הסדר הם היו יוצאים החוצה והירח היה מלא והיה להם כיף, הוא אוהב את שבועות כי יומיים לאחר מכן הוא חוגג את יום ההולדת שלו.

הוא התגייס לצבא ושירת בו כמאבחן פסיכוטכני בשירות הצבאי. סבי הכיר את סבתי אורה במהלך השירות הצבאי. סבתי גם הייתה מאבחנת פסיכוטכנית. הם התחתנו בשנת 1965, כאשר גיורא היה בן 21. החתונה נערכה ברבנות בתל אביב והם עברו להתגורר בגבעתיים אחרי החתונה.

לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר עבד כמדריך של נוער עם מוגבלות שכלית הוא עסק בהמון עבודות: כשהיה בחור צעיר עבד כנהג אמבולנס, מדפיס בבית דפוס, פועל בניין.  לאחר זמן מה הוא התגייס שוב לצבא ויצא ללימודים מטעם הצבא. סבי רצה ללמוד פיזיקה אבל הצבא שלח אותו ללמוד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון בחיפה.

כשסבי התחיל ללמוד בטכניון כל המשפחה עברה להתגורר בחיפה. בהתחלה הייתה להם רק ילדה אחת, ובחיפה נולדה הבת השנייה. בסיום הלימודים עברה המשפחה לגור בהוד השרון ושם נולדה הבת השלישית.

הוא שינה את שם המשפחה בשנת 1970 מקולר לקדם, כיון ששירת בצבא ההגנה לישראל ובן גוריון קרא לכל קציני הצבא לשנות את השמות הלועזיים לשמות עבריים. סבי שלם עם השינוי ואוהב את השם החדש שבחר. במלחמת ששת הימים היה נהג אמבולנס בעורף ובמלחמת יום כיפור, היה באמצע הלימודים בטכניון וגויס כדי לעשות מפקד של חיילי המודיעין ברחבי האי סיני.

לאחר הלימודים בטכניון הוא שירת בצבא ביחידות שונות של פיתוח אמצעי לחימה כמהנדס אלקטרוניקה. בשירות הקבע היה מהנדס פיתוח, ראש מדור פיתוח, מנהל פרוייקטים והתפקיד האחרון בצבא היה אחראי אמינות למערכת מאוד מורכבת גדולה וסודית. הוא סיים את השירות בדרגת סגן אלוף בצה"ל. בזמן שירותו בצבא סבי השתתף בתחרות קליעה למטרה באקדח וזכה במקום ראשון. סבי מאד נהנה בעבודתו בצבא.

לאחר השחרור מצבא קבע סבי מצא עבודה חדשה בחברה אמריקאית באיזור בוסטון בארה"ב ועבר לשם עם כל משפחתו, פרט לאמא שלי שנשארה לשרת בארץ בצבא קבע. הוא המשיך לעסוק בתחום הנדסת אלקטרוניקה כמהנדס אמינות ואבטחת איכות והוא עוסק במקצוע זה יותר מארבעים ושתיים שנה.  סבא סיפר לי שכשהוא הפסיק לעשן ביום 17/4/1989 הוא חווה לידה מחדש ושהאירועים מיוחדים בחייו היו: הגיוס בפעם השנייה לצה"ל, המעבר לארה"ב והפסקת העישון.

סבי מתגורר כיום בארצות הברית. במהלך השנים הוא ביקר בהמון מדינות. הראשונה הייתה אנגליה לשם נסע לחופשה הראשונה עם אורה אשתו. לאחר מכן ביקר בצרפת, איטליה, צכוסלובקיה, מכסיקו, סקוטלנד, הולנד, בלגיה, קנדה, מצרים, גרמניה, שוויץ ויפן. חלקם היו בתפקיד בצה"ל, חלקם היו לנופש וחלקם היו לתפקיד בעבודה.

לסבי יש כמה תחביבים: צילום, לטייל טיולים ולהיות עם הנכדים האהובים שלו והוא אפילו למד להחליק על הקרח. צילום הוא התחביב העיקרי שלו. כל השנים הוא אהב לצלם ותמיד צילם את שלוש בנותיו ואת הנכדים. מאז שעבר להתגורר בארה"ב הוא מצלם צילומי נוף וגם צילומים של חיות ובעיקר ציפורים. סבי קונה כל מיני מצלמות ועדשות שיעזרו לו לצלם טוב יותר.

סבי וסבתי מטיילים הרבה בשמורות טבע באיזור מגוריהם ונהנים מאד לצפות בחילופי העונות, בשלכת ובציפורים המיוחדות שיש בסביבתם. בחצר הבית בו הם מתגוררים יש הרבה מאד ציפורים וסבי מאכיל אותן באהבה רבה במשך השנה ובמיוחד בחודשי החורף שבבוסטון הם קרים מאד. בשנים האחרונות ציפורים חמודות מאד מסוג צ'יקאדי החלו לאכול מכף היד שלו והוא נהנה מאד לטפח אותן.

סבתא אורה, אשתו של סבא גיורא היא אמנית וסבי עוזר לה בחיבור העבודות המורכבות שהיא עושה באמייל, הוא גם מצלם את תהליך העבודה הארוך והמסובך של יצירת עבודות האמנות ומצלם את העבודות הגמורות באהבה רבה. הוא פיתח כל מיני טכניקות מיוחדות כדי לצלם את העבודות בצורה הטובה ביותר. אם אתם רוצים אתם יכולים לקרוא את העבודה על סבתא אורה שגם היא נמצאת באתר זה ונכתבה על ידי בן-דוד שלי.

יש לסבי 3 בנות ו-7 נכדים. שתיים מבנותיו וכל נכדיו גרים בישראל וביתו הקטנה גרה בארה"ב. למרות שאיננו זמר מקצועי הוא שר מאד יפה ותמיד היה שר לכל הנכדים שירים קטנים וחמודים וכל הנכדים היו תמיד מבקשים ממנו לשיר עוד פעם ועוד פעם את השירים או שהיו נרדמים בנעימות על הכתף שלו כשהיה שר להם שיר ערש.

סבא שלי סיפר לי שכשהוא נמצא בארה"ב הוא מתגעגע לנכדיו ולחלק מילדותיו וכשהוא בארץ הוא מתגעגע לבת שלו שמתגוררת בארה"ב. כשסבי נמצא בבוסטון הוא רואה את הנכדים בתדירות של אחת לאפס, וכשהוא בארץ הוא רואה אותם בתדירות של לפחות 4 פעמים בשבוע, וכמעט כל סוף שבוע ישנים אצלם בין 2-5 נכדים. כשהוא נמצא בארה"ב הוא משוחח עם הנכדים בטלפון או בסקייפ או בפייסטיים. כשסבי נמצא בארץ הוא אוהב מאד ללמד את הנכדים כל מיני דברים חשובים, כמו למשל איך לקפוץ לרוחק או איך לזרוק כדור. הוא מורה מצוין למתמטיקה והוא מלמד את אחת הנכדות מתמטיקה גם כשהוא בארץ ואפילו כשהוא בארה"ב בשיחות סקייפ. הדבר הכי מצחיק הוא שהוא לימד את אחד הנכדים הגדולים שלו להתגלח בשיחת סקייפ. כך אפילו כשהוא רחוק הנכדים מרגישים מאד קרובים אליו. לפעמים הנכדים מגיעים לביקור בארה"ב ואז סבא גיורא לוקח אותם לטייל בכל מיני מקומות יפים. סבי קנה לעצמו אופנוע לפני כמה שנים ומאז כשהנכדים באים לבקר הוא לוקח אותם לסיבוב על האופנוע וזה ממש כיף.

הזוית האישית

הדבר הכי מצחיק הוא שסבא לימד את אחד הנכדים הגדולים שלו להתגלח בשיחת סקייפ. כך אפילו כשהוא רחוק הנכדים מרגישים מאד קרובים אליו.