מאגר סיפורי מורשת

16.5.2017

סבא דובי מספר לנכדתו דורון

"ונתנה תוקף קדושת היום כי הוא נורא ואיום…" (מתוך תפילת יום הכיפורים)

ומי היה מעלה על הדעת שדווקא בעיצומו של היום הנחשב לשיא בקדושת ישראל, דווקא אז יחליטו הערבים לחסל חשבונותיהם עמנו. חשבון ארוך: מלחמת השחרור, מבצע סיני, מלחמת ששת הימים וההתשה.

6.10.1973 – היום בו פרצה המלחמה.

עם הנץ החמה בבוקרו של יום הכיפורים כשקול ציוץ הציפורים נשמע מראשי הצמרות, וקולו של החזן נשמע מבית הכנסת, בוצעו מספר יעפים של מטוס סקייהוק מעל הערים הגדולות וישובים בהם גרים טייסי חיל האוויר. זה היה האות והסימן לחזור במהירות לטייסת (שכן הרדיו לא פעל ביום כיפור), לבסיס חיל האוויר. האנשים לא האמינו למה שקורה והיה צורך להתקשר טלפונית לבתיהם כדי להורות להם לשוב מידית לבסיסם. חבר לטייסת פחד לנסוע מחשש שינפצו את זגוגיות מכוניתו. ולאחר היה צריך להזעיק משטרה צבאית כדי שיפסיק את תפילת יום הכיפורים וישוב לבסיסו.

ב"יום המשפחה" בטייסת 109 רמת דוד 1976– עם רינה ועמית פרי על הידיים

בטייסת

לאחר שהתאספו כולם, נפתחו המגרות הסודיות, הוצאו הפקודות וחולקו המשימות. ההפתעה, האדרנלין, הסיגריות בשרשרת, החברים שרגע אתה ישן לידם ורגע הם אינם – מטוסו של א' נפגע מטיל והתפוצץ, מטוסו של י' בוער וי' נוטש את המטוס הבוער ונופל בשבי האויב.

מטוס כפיר מעל שדה התעופה בבירות – מלחמת שלום הגליל

תל אביב

נולדתי בתל אביב 1950 בחורף קר גשום והיחיד שירדו בו כמויות שלג שלא נראו עד אז ומאז בתל אביב. הורי , סבא וסבתא רבה של נכדתי דורון (שלא הספיקה להכירם) הרגישו את השואה המתקרבת על יהודי פולין

אירופה כולה ועשו מעשה נועז לבני נוער של אותה התקופה – לעזוב את משפחתם ולעלות לארץ ישראל ללא אישורים ובידיעה שהשלטון הבריטי ששלט באותה תקופה על פלשתינה – ארץ ישראל לא אישר ולא איפשר לבצע עליה לגאלית (מאושרת). הקשיים ב"התגנבות" לארץ והרדיפה של המנדט הבריטי, הביאו את אימי לירידה מהאוניה, בה הפליגה מאירופה, בלילה גשום בחוף נהריה ואת אבי תפסו הבריטים והוא נשלח עם הנותרים באוניה למחנה מעצר בקפריסין.

כל משפחתם של הורי שנותרו בפולין – סבים סבתות דודים ודודות נכחדו כולם בשואה. בבית שהשואה, המוות, ימי זיכרון, נרות נשמה, חזרה מתפילת "יזכור" בבכי מר, היוו את אווירת המשפחה שגידלה את ילדיה בקשיי היום יום, בקשיי השפה, המדינה שזה עתה קמה וקשיי פרנסה ומחייה. מדי פעם נשמעות עדויות של ניצולים, של שכנים מהעיירה בפולין שמספרים על קורות השואה.

מסיפור ניצולת שואה מהעיירה של הורי –באושוויץ

"כשפרצה המלחמה, כמו רבים אחרים, ברחנו גם אנו. העמסנו על העגלה שלנו את הדברים הנחוצים ביותר והתחלנו לנדוד בדרכים המשובשות. כשהגענו לפינטרקוב, בכוונה להמשיך הלאה לכוון הגבול הרוסי – הקדימו אותנו גייסות הגרמנים ופקדו עלינו לחזור למקום מגורינו. למזלנו, כאשר הגענו לעיירה שלנו, ווירושוב, מצאנו את דירתנו במצב תקין שכן רוב היישוב נשרף.

בראשית הכיבוש עבדתי – יחד עם רוב יהודי העיירה – בפינוי ההריסות. כעבור זמן קצר התחילו הגרמנים לשלוח את הבחורים למחנות ואת הבנות שלחו למחנות עבודה שהקימו סמוך לעיירה.

עבדנו בעבודות בכביש וניקוי השלג בחורף. המשכנו את עבודתנו עד ראשית שנת 1942 ואז נשלחנו למחנה אושוויץ. בסוף שנת 1941 הקימו הגרמנים את הגטו. בנוסף לעבודות הפרך בהן הועסקנו, עברנו מדי פעם "סלקציות". את החולות והחלשות שלחו "כביכול" ל"הבראה" אולם אנו ידענו את האמת המרה, אף בת לא חזרה… אחרי "סלקציה" קפדנית – מי שלא "נושא חן" בעיני מנגלה, ימ"ש, נשלח ישר לכבשן – אני נשלחתי לצד ימין. אחרי גזיזת שערותינו מקעקעים על זרועותינו "מספרי קצט". עסקנו בסחיבת אבנים כבדות ממקום אחד לשני ולמחרת סחבנו אותם בחזרה. במהלך העבודה הסדיסטית נרצחו בנות רבות…".

מאילן עבות ורחב ענפים שכמעט ונכחד בשואה, פיתחו שורשיו (המעט שנותרו) בדישון הציונות והזיקה ליהדות, ענפים רבים רחבים וירוקים –

ועל רקע קשיי הקליטה, ההתגברות על זיכרון השואה, הקמת המדינה, ההתבגרות והניצחון וההילה שלאחר מלחמת ששת הימים שבה גברנו על האויב בשישה ימים בזכות חיל האוויר, הגיע העת לגיוסי לצבא. לא פלא שמיד לאחר הניצחון האווירי וכשהיגיע גילי להתגייס לצבא, שמחתי שהתאפשר לי להתגייס לתפקיד משמעותי, אתגרי וחשוב – התקבלתי לקורס טייס של חיל האוויר.

קורס טייס

הקורס שארך כשנתיים בו אתה לומד לטוס על כלי טייס וזה עוד לפני שהיה בידי רישיון רכב!!!

אתה מגיע לשלב הסולו של טיסה ללא מדריך ולפעמים במטוס שאין בו מקום לטייס נוסף ולמדריך שיושב לידך ומשרה אווירת ביטחון. כך שהניסיון והתהייה הם רק עליך ועל האינטליגנציה והלימוד המקדים.

הסולו בטייסת 116 תל נוף על מטוס מיסטר אוגוסט 1970

אבל אחרי הסולו שרמת האדרנלין עולה, לחץ הדם ודפיקות הלב מרקיעים מעלה מעלה עד שמסתיימת הטיסה בנחיתה בטוחה, חום הגוף והפנים החמות והסמוקות מתקררים בצורה חדה במסורת רבת שנים הנהוגה שכל טיסת סולו ראשונה מסתיימת ב"מרחץ" מים קרים מהולים בכל הדברים שבהישג יד – ביצים, דלק, שמנים ועוד. אין ספק שרגע הסולו מהווה תפנית בחיי הטייס בכלל והופך את הנער לגבר וההרגשה והסיפוק הינם בשמים.

אחרי אימונים מפרכים באוויר וביבשה וגם בים (תרגול חילוץ מהים ע"י מסוק) ולאחר שנתיים, מסתיים הקורס אל מול  ההורים הגאים כשלפניהם עומד טייס קרב ישראלי שהם יצרו – בנם. הורי הטייסים ובני המשפחה מגיעים וזוכים לכבוד שלא קיבלו עד כה, הם נוכחים במסדר הכנפיים של בנם שבתפקידו שומר על העם היהודי ששואה שנית לא תתרחש.

אני כחניך בקורס הטייס בטייסת מתקדם קרב ינואר 1970

אין ספק שאמר מי שאמר שטייס נולד ומת פעמיים – בלידה הטבעית ובקבלת כנפי הטייס כאילו נולד מחדש – גאווה, החזרת תודה להורים שגידלו אותך, תרומה לביטחון המדינה ועשייה.

קבלת הכנפיים ממפקד חיל האוויר מוטי הוד 19.3.1970 ו

הטיסה

שיגרת הפעילות והתקדמות מסוג מטוס אחד למשנהו, התפתחות הטכנולוגיה, יכולות וביצועים יותר אפקטיביים וחזרה לבית הספר לטיסה והפעם בתור מדריך טיסה למיטב הנוער, לעילוי שבתלמידי התיכון. והנה, אני שלא מלאו לי עדין 22 שנים, מלמד ומדריך ומכין את הנוער, הדור הבא של טייסי חיל האוויר. אני מלמד אותם את רזי התעופה, מעביר להם את ההרגשה העילאית שבמעוף המטוס, את אהבת הטיסה כשכל הארץ פרוסה לפניך, על המעבר מצפון הארץ לדרומה בזמן קצר מאוד.

ואז !!!…. ואז !!!…

"ונתנה תוקף…" תפילות יום הכיפורים, המלחמה ההיא שתיזכר לרע, ההפתעה שבמלחמת יום הכיפורים, המוות, החברים, החשש משואה נוספת…….וגברנו בה למרות המכות שספגנו. אין ספק שמלחמה זו היוותה עבורי אירוע כבד וקשה, מערער, מרעיד שבסופו חיזק ושיפר את יכולותינו כאומה.

מדריך טיסה על מטוסי סנונית בטייסת מיון של בית הספר לטיסה 2016

המשך שירותי ויעודי בחיל האוויר הפגנתי בתחום ההדרכה – הדרכת נוער שזה עתה נכנס לקורס טייס, קידומו ושילובו על פי התאמתו במסגרות השונות- קרב, מסוקים, נווטים ומטיסי כט"במים – כלי טייס בלתי מאויש.

סבא דובי עם הנכדים דורון ויותם ליד מטוסי ה"סנונית" בבסיס חצרים

לאחר שרות של כ – 50 שנים בחייל האוויר, נפרדתי מהחייל ומהטיסה וההדרכה שכה אהבתי והתפניתי להמשיך את נושא ההדרכתי במטוסים אזרחיים. הטיסה היום יומית, תחושת הריחוף והצדקת האימרה שהשמיים הם הגבול מביאה את מקצועי להפוך להנאתי (pleasure before business).

בניסיוני להשריש את אהבת הטיסה לילדי ולנכדי יצרנו את מבצע אפיקומן – הטסת מוצאי האפיקומן בליל הסדר. אין ספק שחיבור המשפחה לעסקי האוויר שלי יזכרו ויהוו אבן נוספת בחוזק המשפחתי.

הפצצה במלחמת יום כיפור תל פרס רמת הגולן

"מבצע אפיקומן" משפחתי 2013

אני משתתף במטס יום העצמאות 2017 מעל הר הבית בירושלים

הזוית האישית

דורון: הקשר שלנו התהדק. למדתי יותר על תולדות משפחתנו. אני מאחלת לסבי שיהיה בתכנית גם עם אחי ואחיותי.