מאגר סיפורי מורשת

סבי נולד בשנת 1948, שנת קום המדינה, בבואנוס אירס, ארגנטינה, להורים מיגל דוד וסיסיליה.

סבי הוא הבכור ולו שני אחים דן ורות. הוריו השתייכו למשפחות מאוד פעילות בתנועה הציונית. הסבא סלומון לייבשוץ, סב אביו של סבי, ארגן את הקונגרס הציוני הראשון בארגנטינה ב- 1916.זיכרונות ילדות של סבי אריאל בארגנטינה היה נהוג לכתוב אך ורק ביד ימין, כשסבי הגיע לכיתה א' וכתב ביד שמאל, קשרו לו את ידו השמאלית לגב והכריחו אותו לכתוב ביד ימין. …… סבתא רבתא לא אהבה את הרעיון שקושרים לבן שלה את היד. היא הרימה את קולה על המורה והתנגדה לכך…. ולראייה סבי כותב ביד שמאל. בחופשות השתתף במחנות נוער ציוני. סבי למד בביה"ס יסודי בשם סן מרטין (san martin). בכתה ו' נבחר להיות הדגלן של ביה"ס ובתוקף תפקידו היה נושא הדגל בטקסים.

מקור המשפחה של סבי: ארבעת הסבים של סבא שלי נולדו באזור שהיה שייך לברה"מ לשעבר. הדמות הדומיננטית בין ארבעתם על פי הזיכרונות שכתב סבא רבא שלי היה הסבא שלו מצד אימא שלו – סולומון לייבשוץ שנולד ב- 1857 בליטא ונפטר ב- 1932 בארגנטינה. מקור משפחתו כנראה מאזור בגרמניה, הוא נצר למשפחת רבנים ובצעירותו אף למד בישיבה. הוא היגר לארגנטינה ב 14 לאוקטובר של שנת 1891 בהיותו בן 34 שנים באוניית "בהיה" (מפרץ בעברית), נוסע מספר 70 ברשימת הנוסעים של אותה אונייה. (ר' תעודה).

הפעילות הציונית של המשפחה: המשפחה של סבי אריאל"סבא רבא של סבי, סלומון ליבשוץ ארגן את הכנס הציוני הראשון בארגנטינה בסמוך לכנס הציוני הראשון בבאזל. יש תעודה המאשרת זאת מתאריך 26 עד 29 לחודש פברואר שנת 1916. על פעילות זו קיבל סולומון ליבשוץ מכתב בשנת 1920, מאת ד"ר מקס נודראו המברך אותו על ארגון הכנס. בחודש דצמבר 1926 סיים את התרגום של ה"אוטואמנציפציה" מסמך שחובר ע"י י.ל. פינסקר, והיה אחד ממסמכי היסוד של הציונות (ר' תמונה). המסמך שנכתב ע"י פינסקר בשנת 1882 דן בצורך בהגדרה עצמית של היהודים והקמת ישות עצמאית נוכח ההתקפות החוזרות מצד הלא יהודים. סבא רבא שלי (נכדו של סולומון ליבשוץ) ואחיו הבכור עזרו לו לתרגם את המסמך לספרדית ולהדפיסו במכונת כתיבה. על כך קיבל סולומון ליבשוץ תעודה מהפדרציה הציונית בארגנטינה בשנת 1926. בתעודה זו הוא כבר נושא את התואר "נשיא כבוד של הפדרציה הציונית הארגנטינאית".

בר המצווה של סבי בחו"ל ובארץ סבי חגג את בר המצווה בפעם הראשונה בארגנטינה, בבית כנסת בשם "ליברטד" ("חרות"), על שם הרחוב בו היה ממוקם. באותו בית כנסת הייתה מקהלה מעורבת של גברים ונשים וסבתא רבתא שלי שרה בה. "כמה ימים אחרי כן בן דודי ואני זכינו להיות הראשונים מבני הדודים שקיבלו מהסבים (מצד אמא) מתנת בר מצווה – טיול לארץ. טסנו עד איטליה ומשם הפלגנו באוניית נוסעים ששמה "תאודור הרצל".

בירושלים סבי חגג בפעם השנייה את בר המצווה בבית הכנסת "ישורון" שנקרא גם "בית הכנסת הגדול" ונמצא ליד הרבנות הראשית. תמונה של הקבוצה שחגגה ביחד בר מצווה פורסמה בארץ בעיתון באנגלית בשם        "jerusalem post".  

קבלת פנים אצל גב' ינאית בן צבי, רעיית נשיא המדינה השני יצחק בן צבי, בבית עץ, "הצריף" שהיה באותו זמן בית  הנשיא.

העלייה לארץ של משפחת סבי: כשסבי היה בן שש, שנת 1954, חשבו הוריו לעלות לארץ. הכל היה מוכן, ההורים רכשו בית בתל אביב, באזור שהיה מרוחק באותן השנים ממרכז העיר (כעת מול בית החייל ברח' פנקס). הם אף רכשו כרטיסים לאונייה וציוד לבית מאחר ובארץ הייתה תקופת צנע. סבי זוכר את עצמו לומד עברית (בגיל שש). " מדי יום הייתה מגיעה הביתה מורה והיינו לומדים את האותיות העבריות עם שבלונות מפלסטיק".  בסופו של דבר העלייה לארץ לא התאפשרה באותה שנה והמשפחה עלתה רק בשנת 1970. 1961 – 1965 שנות התיכון של סבי. סבי התחנך בפנימייה צבאית בארגנטינה, שם סיים את לימודיו כקצין.

מלחמת ששת הימים:  1967ב- 5 ליוני 1967, ביום שבו פרצה  המלחמה סבי למד בשנתו השנייה בבית הספר לרפואה. מיד עם פרוץ המלחמה, החלה להתארגן הקהילה היהודית בארגנטינה לגיוס מתנדבים לעבודה חקלאית בארץ, בכדי להחליף את החיילים המגויסים. "מיד אמרתי לאמא שאני נוסע לארץ והוספתי שמירב הסיכויים  שאני אשאר בארץ. כל כך חזק היה הנושא של ציוניות אצלי הודות  למסרים שספגתי כל הזמן בבית". בסופו של דבר סבי עבד בפרדס בקיבוץ געש במשך כחצי שנה.

מלחמת יום כיפור:  1973ביום שפרצה המלחמה סבי,  שכבר סיים את לימודי הרפואה, היה תורן במחלקת הילדים בביה"ח רמב"ם. "ב- 8 בבוקר קיבלנו הנחיה להכין רשימת חולים שניתן לשחרר במידת הצורך, בהמשך כמובן שחררנו את כל מי שניתן היה לשחרר". בבית נשארו סבתי רינה ודודי אמיר שהיה אז בן 10 חודשים. הם היו לחוצים. השכנים עזרו להם וכאשר נשמעה אזעקה בשתיים בצהרים הם ירדו למלקטים. הצוות הרפואי בבית החולים עבד במשמרות של 12 שעות, סבי בחר את משמרת הלילה כדי שביום יוכל להיות עם סבתי רינה ובנו אמיר בבית.

לאחר סיום המלחמה סבי גויס לצבא, שירת ביחידה רפואית צבאית שהתמקמה מעבר לתעלת סואץ. לאחר כ- 4 חודשים, בפברואר 1974 נשלח לקורס קציני רפואה ואחרי כן עד חודש מאי שימש כרופא של איזור ממשל אל עריש בצפון סיני, והיה אחראי על הטיפול הרפואי של כל צפון ומרכז סיני.

מלחמת שלום הגליל 1982: במלחמת שלום הגליל סבא גויס בתפקיד רופא ביחידה רפואית. בבית נשארה  סבתי שהייתה בהיריון מתקדם עם יאיר ועם שלושה ילדים- אמיר, אימי- הילה ועידית. המשפחה התגוררה בשיכון המשפחות של ביה"ח אליו הובאו פצועים במסוקים. אמיר היה נוסע באופניים למנחת לראות את הפעילות של נחיתת המסוקים והורדת הפצועים. הקרבות נמשכו מספר שבועות, בסיומן סבי שוחרר אולם הוא גויס למילואים מספר פעמים באותה שנה. סה"כ כשליש מהשנה סבא "בילה" בכל אזור דרום לבנון עד לפאתי בירות, כולל אזור אגם קרון, ההר הגבוה שנקרא ג'בל ברוך בו גדלים ארזים יפיפיים. בהמשך סבי קיבל מינוי כסגן מפקד היחידה. גם בשנים שלאחר מכן לא מעט פעמים נשלח כרופא ליחידות שונות בדרום לבנון.

 איך סבא וסבתא הכירו ? כשסבא שלי למד רפואה בחיפה הוא שכר דירה בת שלושה חדרים וסלון, לו ולאחותו (דודה שלי) שאף היא הייתה סטודנטית. הם חיפשו שותפה שתחלוק איתם את הדירה הגדולה. יום אחד הופיעה סבתא שלי, יחד עם חברה, שחיפשה לשכור חדר. שם הם הכירו ואחרי כמה חודשים הם התחתנו. שפת האם של סבתי היא ספרדית ולכן היה לה קל לתקשר עם ההורים של סבא וגם עם הסבים של סבא שעלו לארץ באותה התקופה.

איפה סבא וסבתא התחתנו ? סבתי וסבי התחתנו בבית כנסת בכפר שמרייהו. הטקס התקיים בבית הכנסת על ידי רב מאד מפורסם בשם "הרב שמואל הכהן אבידור" אשר ניהל טקס מאד מיוחד, בו גם הכלה נשאה דברים (בימינו זה מקובל אבל בשנות ה- 70 זה היה חריג). מסיבת החתונה התקיימה בדשא שמסביב לבית הכנסת.