מאגר סיפורי מורשת

שמי עידו תורגמן ואני מביא את תיעוד סיפורו של סבי אבי אינהורן.

בית ההורים

המשפחה של סבא הייתה מורכבת: אבא שלו, צבי, התאלמן מאשתו והוא נשאר עם שתי ילדות קטנות בשם פרומה ואסתר. בשכנות לבית שלו גרה אימא של סבא, חנה. אימא שלו התאלמנה מבעלה והיא נשארה עם שני ילדים קטנים יענקלה ודבורה. לשניהם היה מאוד קשה והם החליטו להתחתן והביאו את סבא אבי לעולם.

הסביבה שסבא גדל

סבא אבי נולד בשיכון המזרח איפה שהיום זה קניון מרכז העיר. כשסבא היה בן שלוש הוא ומשפחתו עברו לראשון לציון לבית פרטי שהמשפחה גרה בו עד עצם היום הזה.

השכונה

סבא גדל בשכונת התימנים בראשון לציון שנקראה נווה ציון שהייתה מורכבת מאנשים שעלו מתימן ומאנשים שעלו מאירופה, שורדי השואה. רוב הזמן סבא וחבריו היו משחקים ברחובות משום שההורים עבדו קשה נורא.

סבא בילדותו

"בבית ספר יסודי למדתי בבית ספר חביב. בית הספר העברי הראשון בישראל. במעבר ללימודים התיכון הייתי בנבחרת בית הספר בכדור יד. השתתפתי בחוג במסגרת בית הספר בחוג נגרות. בנוסף, בחוג טיסנאות יצרנו כל מיני דברים יפים מעץ.

בבית ספר תיכון, למדתי בבית ספר מקצועי יוהנה ז’בוטינסקי, בו למדתי את מקצועות התעופה. במסגרת בית הספר הכרתי את סבתא אתי שלמדה בבית ספר לאחיות.

עם חבריי הייתי נפגש במרכז העיר על ברזלים. המשחקים שלנו היו גוגואים, גולות, 7 אבנים, חמור ארוך, קרוב לקיר, גניבת הדגל, היינו בעיקר ברחוב. הייתי חבר גם בתנועת הצופים והיו הרבה פעילויות התנדבות למען הקהילה. בנוסף, שיחקתי כדור יד במכבי ראשון לציון וגם כדורגל בהפועל ראשון לציון".

סבא מספר על השירות בצבא

"בצה"ל התגייסתי לחייל האוויר ואחרי 10 שנים בפעילות הצבאית שלי קיבלתי חייל מצטיין, בתור צופר קיבלתי טיסה במטוס קרב. אחרי עשר שנים בצבא הקבע השתחררתי מצה"ל.

אני זוכר, כשהייתי בן עשר פרצה מלחמת ששת הימים ואת אבא שלי גייסו לצה"ל. אני ואחי יענקלה חפרנו מקלט בחצר תעלה בתוך האדמה מכוסה בשקים מלאים בחול. בכל פעם שהייתה אזעקה נכנסו לתוך המחילה. באותו זמן כמובן לא היו טלפונים ולא ידענו מה קורה עם אבא שלי. זו הייתה תקופה מאוד מלחיצה.

לאחר מלחמת ששת ימים ישראל ניצחה את כל מדינות ערב שאיימו עלינו. אחרי המלחמה ולאחר שאבא שלי חזר מהמלחמה הוא לקח אותנו לראות את הכותל המערבי בירושלים.

זיכרון נוסף שלי, כשהייתי בן 16 פרצה מלחמת יום כיפור. הינו בבית כנסת וראינו שמשאיות מתחילות לאסוף את חייליי המילואים וכמובן לקחו גם את אבא שלי. הבנו שמשהו קורה, פתחנו רדיו ושמענו שמדינות ערב תוקפות את ישראל. בתקופה זאת שוב, חפרנו מקלט בחצר והפעם גם אחי יענקלה היה מגויס למלחמה. צבענו את כל פנסי המכוניות לשמור על האפלה סגרו את כל החלונות בבית עם בריסטולים שחורים בכדי שלמטוסי האויב לא יראו את האורות

סאבי היה מסורתי, הוא הקפיד תמיד לקיים את כל ההלכות והחגים וכמובן גם אני הייתי הולך בעקבותיו. כל החגים הלכנו יחד לבית הכנסת שהיה ליד ביתנו והיינו מתפללים קבוע. ארוחת החג היו אצלנו תמיד בבית, לכל חג היה מטעמים ומאכלים משלו. אמי דאגה לבשל את כל מטעמי החג".

סבא מספר על עבודתו 

"התחלתי לעבוד בחברת שיפוצים שאני הקמתי ושם החברה היה א.א-אינהורן שם העסק נבחר מכל שמות המשפחה שהתחילו באות א': אבי, אתי, אלינור, אורטל, אסף אינהורן. לאחר שעבדתי כ-25 שנה בתור קבלן עצמאי סגרתי את העסק והתחלתי לעבוד בחברת "סולל בונה", חברת בניין, בתפקיד מחלקת בדק ואחריות ועד היום אני עובד בה".

התחביבים של סבא

התחביבים של סבא בילדותו היו בעיקר לצאת לשחק עם חבריו בחוץ, וגם כשחקן כדורגל בהפועל ראשון לציון ושחקן כדור יד במכבי ראשון לציון. סבא אסף מטבעות ושטרות כסף מכל המדינות שהיה בהן. הוא אהב גם לשחק בשח-מט ולאסוף בולים. סבא מספר: "אבא שלי ואני אספנו אלבום עם בולים ועל זה אני שומר ממש ולא נותן לגעת בהם".

לסבא אין חפץ מיוחד שזכור לו, כי אבא ואימא שלו ניצולי שואה, הגיעו לארץ חסרי כל. כל החיים הם עבדו קשה בכדי לכלכל את המשפחה והם לא אספו פריטים.

הזוית האישית

עידו: היה לי ממש כיף לשבת ולדבר עם סבא ושהוא יספר סיפורים על העבר והיה לי ממש כיף, כי הסיפורים היו מאוד מעניינים וכיף לדעת מה היו החיים בגיל הצעיר של סבא.

סבא אבי: היה לי מאוד כיף לשוחח עם נכדי ולספר לו על חיי בעבר וממש התרגשתי שהוא מאוד התעניין בסיפורי.