מאגר סיפורי מורשת

סבא ישראל נולד כשבוע לאחר קום המדינה בחודש מאי 1948 להוריו צבי ורבקה ז"ל ואני נדב הנכד הבכור שלו. סבתא רבקה (האמא של סבא ישראל) נולדה בליטא ושם היא גרה עם בני משפחתה. החיים היו שקטים ושלווים, אבל בשנת 1941 החלו הגרמנים להציק ולפגוע ביהודים וזאת במהלכה של מלחמת העולם השניה שהחלה בשנת 1939.

היהודים גרו בשכונות שהגרמנים סגרו בחומות וכדי שהם לא יברחו בנו גם מגדלי שמירה עם שומרים חמושים שקיבלו הוראות לירות בכל יהודי שינסה לברוח. כל שכונה כזאת נקראה גטו ומסביב לגטו שבו הייתה סבתא רבקה יחד עם בני משפחתה עבר נהר שהיה מאוד רחב וגם עמוק.

יום אחד הגיעה שמועה שהגרמנים מתכוונים להרוג את כל היהודים ולחסל את הגטו. יחד עם סבתא גרו בגטו שני אחים שלה שסבתא רצה אליהם וסיפרה את מה ששמעה והיא ממש ניסתה לשכנע אותם ואפילו התחננה שהם ינסו לברוח ביחד מהגטו. האחים חשבו שזה מאוד מסוכן לברוח מהגטו ולכן הם לא הסכימו לבוא עם סבתא וכיון שסבתא הייתה נחושה בהחלטתה לברוח היא נאלצה לתכנן את הבריחה מהגטו לבד.

לאחר מספר נסיונות שכשלו, סבתא כמעט התייאשה אבל הרצון לחיות היה חזק יותר מכל דבר. לאחר מחשבות רבות היה לסבתא רעיון מקורי והוא להימלט מהגטו בשחיה. את הגטו הקיף נהר שאזור הרחצה בו היה מגודר בחבלים עם שומר חמוש  שהיה נוהג לשבת במגדל שמירה. כאשר השומר הבחין במישהו שהעז לשחות מעבר לחבל, הוא ירה בו ללא היסוס.

כאשר הגיע היום המתוכנן וסבתא רבקה הגיעה לנהר היה מזג אויר קר מאוד ומקפיא אבל כדי לשחות במי הנהר הקרים היתה סבתא חייבת להוריד מעליה את המעיל ולהישאר עם בגד הים ועם השימלה שהייתה חייבת לקחת עימה לצורך הבריחה מהגטו. סבתא נכנסה למים והחלה לשחות אבל השימלה שהיתה על גופה ספגה מים במהלך השחיה ונעשתה כבדה וסבתא התעייפה וניסתה לעמוד על רגליה אך דווקא שם היו המים עמוקים וסבתא לא היתה יכולה להגיע לקרקעית הנהר כדי לנוח.

מה עשתה סבתא? התהפכה על גבה, נחה כמה רגעים והמשיכה לשחות עד שהגיעה לחוף שהיה מחוץ לגטו.

סבתא רבקה הנחושה והאמיצה גם נאבקה במהלך בריחתה עם ליטאי שניסה לפגוע בה וכמעט הרג אותה, ישנה אצל איכרים בעליות גג, ורוב הזמן חייתה בבור של שניים וחצי מטרים מרובעים שחפר לה איכר טוב לב ושבו התיקרה היתה בנויה מבולי עץ והריצפה הרטובה כוסתה בערימת קש.

כיון שהבריחה של סבתא רבקה היתה בזמן מלחמת העולם השניה היא הייתה שומעת מידי פעם פיצוצי פגזים ויום אחד נפלה פצצה בסמוך לבור שבו גרה, וכל הבור התמלא באדמה, הפתח שלו נחסם והשתרר חושך בבור. סבתא גיששה באפלה וכשמצאה את הפתח סילקה את האדמה בשתי ידיה ולבסוף זחלה ויצאה מהבור רק אז הבינה שקרה לה נס: פגז תותח חפר בור גדול ועגול לא יותר מחצי מטר מהבור שלה ושעם קצת פחות מזל היא יכלה להיקבר שם חיים מבלי שאיש היה יודע על כך דבר לעולם.

סבתא רבקה המשיכה את הבריחה שלה ביערות במשך כ- 30 יום ובתקופה זו היא חוותה טראומות רבות, אכלה בעיקר תותי יער שאספה ומאוכל דל שקיבלה מאיכרים בסביבה אבל גם סבלה הרבה מרעב ומצמא ומקור מקפיא, אבל בסופו של דבר היא שרדה והצליחה להימלט מהתופת. מה שהחזיק את סבתא מבחינה רוחנית זאת המחשבה להישאר בחיים ולהעביר את מה שקרה איתה לדורות הבאים ואת זה היא עשתה ע"י יומן שהיה מורכב מפרקים שהיא כתבה מידי יום ביומו בשפת האידיש.

העלייה לישראל

בסופו של דבר כשהמלחמה הסתיימה הגיעה סבתא רבקה לנמל באיטליה שבו עגנו ספינות מעפילים שהיו אמורות להפליג לארץ ישראל, אבל הבריטים (ששלטו אז בארץ) לא נתנו למעפילים אישורי כניסה לארץ ישראל ורק לאחר שסבתא אירגנה מעפילים נוספים שהכריזו על שביתת רעב שנמשכה 3 ימים הם קיבלו את אישורי הכניסה ועלו לארץ ישראל.

לאחר שסבתא עלתה לארץ היא פירסמה את היומן שכתבה בשפת האידיש כאשר כל שבוע מופיע בעיתון פרק נוסף מהיומן ולאחר פירסום היומן נאמר לה ע"י עורך העיתון שבזמן שהיומן פורסם בעיתונו, עלה הביקוש לעיתון בזכות היומן המעניין. לסבתא היה קשה זמן רב מבחינה נפשית לתרגם את היומן לשפה העברית כי זה החזיר אותה לאירועים הקשים והטראומתיים שהיא חוותה בעת הבריחה מהגטו ורק לאחר שנים רבות היא התגברה על כך ותירגמה את פרקי היומן לעברית וערכה אותם לספר שנקרא: "נערת היער" ושפורסם בשנת 1993.

בעת שהספר יצא לאור סבתא רבקה היתה מאושפזת בבית חולים "העמק" בעפולה וכאשר בנה (סבא שלי) קיבל את הספר הראשון שהופיע, הוא נסע בערב של אותו יום לבית החולים והביא לסבתא רבקה את הספר החדש היא כמובן היתה מאד שמחה שזכתה לראות את הספר ולעיין בו.

מה גורלי הוא שזה היה גם הערב האחרון בחייה של סבתא רבקה שלמחרת היום בשעות הבוקר היא הלכה לעולמה…

הזוית האישית

ישראל פז השתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי וסיפר את סיפורה של סבתא רבתא לנדב. היא זכתה  לקבל מסבא ישראל את העותק הראשון של ספרה: "נערת היער", שפורסם בשנת 1993.