מאגר סיפורי מורשת

קם בבוקר המפוזר

ושואל: היום מחר?

הנה כך הוא המפוזר

המפוזר מכפר אז"ר.

לאה גולדברג.

כפר אז"ר

כל שנות ילדותי חיפשתי היכן מסתתר המפוזר מכפר אז"ר, ואולי הוא אבד אי שם בין הפרדסים הרבים שהקיפו את המושב? כאשר אמי סיפרה לי שזה רק חרוז שהמשוררת לאה גולדברג המציאה, התקשיתי להאמין לה…

נולדתי שנה אחת לפני מלחמת העצמאות וקום המדינה, יחד עם אחות תאומה זהה במושב כפר אז"ר: נעמה ונאוה .נולדנו למשפחה שהיו בה כבר שלושה בנים ולכן השמחה הייתה גדולה מאוד. הורי מאוד רצו בת וקיבלו לפתע שתיים במחיר מבצע 1+1.

אחותי ואני היינו כל כך דומות שהסובבים אותנו לא הצליחו להבדיל ביננו. לגן הילדים ולביה"ס נדרשנו ללכת עם תווית צמודה לחולצה שאמי רקמה עליה את השמות שלנו, כך שהגננת או המורה יוכלו להבדיל. במושב היו מעט מאוד משפחות, וגן הילדים וביה"ס היו קטנים מאוד. בביה"ס היו 4 כיתות לימוד בלבד, תלמידי כיתה א' למדו יחד עם תלמידי כיתה ב' באותו החדר עם אותה מורה, תלמידי כיתות ג' וד' למדו יחד , וכך הלאה. אחותי ואני היינו מאוד קשורות זו לזו ותמיד ישבנו אחת ליד השנייה.

כשהיינו בכיתה ה' שלחו את ילדי כפר אז"ר ללמוד בקריית אונו, ושם החליטו להפריד ביני לבין אחותי. אנחנו לא הסכמנו להיפרד בשום אופן ופתחנו בשביתה. לא הסכמנו להיכנס לכיתה. עברו שבועיים עד שבהנהלה החליטו להביא פסיכולוג שיבדוק אותנו, ולשמחתנו הגדולה הוא קבע שהקשר ביננו מצוין, ללא תחרות או קנאה, ובזכותו ישבנו זו ליד זו עד לסיום התיכון. הדמיון הרב ביננו עזר לנו מאוד בבי"ס וכשהיה צורך בדבר כל אחת מאתנו נבחנה בתחום שהיא חזקה בו גם עבור השנייה. המורים חששו שאנחנו מהתלות בהם אולם מעולם לא הצליחו להוכיח זאת.

המושב נבנה סביב מגדל מים ("הבריכה") שבו נאגרו המים לשימוש התושבים. המגדל היה מוקד למשחקים שונים ומשונים. ובגלל בעיות קבועות בצנרת הוא היה נוזל לעיתים קרובות. מימיו היו זורמים במורדות הכפר עד לוואדי שחצה את המושב, אנחנו הילדים שמחנו מאוד לשיטפונות אלו. היינו מזעיקים את החבורה בקריאות "הבריכה משתינה" ורצים לשחק בבוץ הרב שנוצר, לבנות סכרים ומגדלים ולהשיט בו אניות נייר שקיפלנו. המשחק האהוב עלינו הילדים היה "שני דגלים". התחלקנו לשני מחנות שכל אחד מהם היה ממוקם בקצה אחר של הכפר. לכל מחנה היה דגל והמשימה הייתה לגנוב את הדגל של "המחנה האויב". מבחן האומץ היה לעבור בלילות בפרדסים החשוכים והמפחידים כדי שנוכל להיטיב להגיע למחנה האויב מבלי להיתפס. במשחקי המלחמה הרבים ששיחקנו הרגשנו שותפים לאווירה שהייתה בתקופת ילדותי, הרגשנו שאנחנו נלחמים בבריטים ובערבים ומצילים את המולדת.

אצלנו במשפחה

במשפחתנו הועבר מסר חזק מאוד של ערכים מוסריים וחברתיים. אמי הייתה מצטטת פתגמים כאשר התמודדנו עם בעיות שהיינו צריכים לפתור. למשל:

1.      אמרו לנו לא להתגאות בפתגם "אל יתהלל חוגר כמפתח" (מי שפותח חגורת המלחמה)

2.      "אין הנחתום מעיד על עיסתו"

3.      "בור ששתית ממנו- אל תזרוק בו אבן"

4.      "ואהבת לרעך כמוך" ועוד רבים כאלה.

זאת הייתה דרכה להטיף לנו מוסר וללמדנו "דרך ארץ". בעיקר אמרה לנו שעלינו להיות אגודה אחת כי כל ענף בודד קל לשבור ואילו כשכולנו ביחד נוכל לנצח בכל בעיה שתתעורר בחיינו.

הזוית האישית

אהבתי לשמוע על סיפורי הילדות של סבתא ולמדתי עד כמה המשפחה הייתה מאוחדת ומגובשת ומלאת אהבה.