מאגר סיפורי מורשת

סבתי היא  הבת השנייה במשפחה, אחיה הבכור, אברהם, היה מבוגר ממנה  בשנתיים. סבתי גדלה בבית של שומרי תורה ומצוות המקפידים על קלה כבחמורה.

סבתא חנה הייתה בגיל ארבע כשפרצה מלחמת העולם השנייה. אביה נהרג מיד בתחילת המלחמה. ואמה, פערל, נותרה אלמנה צעירה עם שני ילדים קטנים. בבת אחת הוטלה עליה המשימה להתמודד לבד  בגידול ילדיה הצעירים- אברהם וחנה {סבתי}..

 כשהמלחמה התקרבה לקישינב, הם נאלצו לקחת את מקל הנדודים ולצאת למסע ארוך ומפרך. הם עזבו את  ביתם באישון לילה הרחק הרחק אל הבלתי נודע, הם לא לקחו אתם דבר, הם יצאו ללא צידה ובחוסר כל. הם לא ברחו לבד…… אימה, פערל צירפה אליה עוד שלושה ילדים  , היו אלו שלושה מתוך שמונת  ילדיה של גיסתה, ובני הדודים של סבתא חנה. אימה לקחה אותם כדי להקל ולסייע לגיסתה שגם היא נאלצה לברוח ולהימלט במהירות עם  ילדיה.

 הם עזבו את העיר חסרי כול רק עם  מעט בגדים חמים בתוך השק.  הם עברו מעיר לעיר רגלית. לפעמים הם נעזרו בסוס ועגלה,  המסע הארוך והמתיש  נמשך ימים ושבועות, עד שהגיעו לעיר אודסה. עיר נמל באוקראינה לחוף הים השחור.

 כשהם הגיעו לאודסה, שמעה הסבתא רבה שלי, פערל,  שיש בית מרחץ בקרבת מקום. היא לקחה את הילדים לבית המרחץ  כדי להתנקות מעט מהלכלוך שדבק בהם בדרך המייגעת, ולנצל את ההמתנה לאוניה שעומדת  להפליג  הלאה במסע הבריחה.

 כשסבתא והילדים חזרו לנמל, הם גילו לתדהמתם שהאוניה התחילה כבר בהפלגה. הם ניסו לצעוק בכל כוחם, אך ללא הועיל. האוניה התרחקה ממש מול עיניהם. הילדים פרצו בבכי והמבוגרים כעסו. הם המשיכו להביט לעבר האוניה המתרחקת. לפתע הם ראו מטוסים גרמנים שחגים מעל הים.  מפגיזים ומשליכים פצצות לכיוונה של האוניה.. למרבה הצער,  האוניה טבעה וכל נוסעיה נהרגו, אז הבינו כולם את גודל הנס שנעשה להם. כל העכבה הייתה לטובה.

 סבתא חנה, אימה, אחיה אברהם ובני הדודים נשארו בינתיים באודסה. וכדי להתקיים ולהישאר בחיים. נאלץ אחיה של סבתא, אברהם, בן השמונה לצאת לעבודה. הוא  עבד במשק בית אצל גוים, ועיקר עבודתו הייתה בשדה. הוא השקה, טיפח ועזר לאיכר בעבודות האדמה., ובתמורה לעבודתו הוא קיבל מהאיכר מעט שורשים, סלק ותפוחי אדמה. אותם היה מביא לאמו והיא הכינה מהם מיני תבשילים עבור כולם.

כשהסתיימה המלחמה הם רצו לחזור לביתם. אולם באותה תקופה התחבורה הייתה משובשת מאוד ובכלל שרר תוהו ובוהו. באחד התחנות  סבתא אבדה מאימה וממשפחתה, ובדרך לא דרך היא הגיעה לבית יתומים, כמובן, גוי.

סבתי עברה ניסיונות רבים והתמודדויות לא קלים שם. היא הייתה הילדה היהודייה היחידה במוסד. ולמרות היותה  ילדה צעירה, קטנה ורזה היה לה אומץ וגבורה מיוחדים להפגין את יהדותה, גם כאשר ניסו ללעוג על היותה יהודיה, היא הייתה משיבה להם תשובה שנונה ללא היסוס. ולכן כולם כינו אותה ה"שפיצית והדוקרנית". אחרי חיפושים ומאמצים רבים של המשפחה, סבתא חנה נמצאה וחזרה לחיק משפחתה.

סבתא חנה זכתה לאריכות ימים, אין שום ספק שזה בזכות מסירות נפשה לקיום תורה ומצוות.

תשע"ו   2016