מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של סבתא רבתא, בבה, מרים שטרן

נינה: מיקה אסור

הטלאי הצהוב מספר 12489

נולדתי בשנת 1928 ב-4 ליוני, נולדתי לאם חיה חיימוביץ' ולאב יעקב חיימוביץ', היינו חמישה אחים ואני הייתי הגדולה ביותר! הגזענות כלפי היהודים התחילה כשהייתי הייתי בת 14 בכל רחבי אירופה. הפסקתי ללכת לבית הספר וחילקו לנו טלאים צהובים. אני לא ידעתי מה הם הטלאים הללו אך שמעתי ששמים זאת רק ליהודים.

לאחר כמה חודשים הצבא ההונגרי בא לקחת אותנו מהבית ואמרו לנו שאנו צריכים לצאת מהבית ומהר. הם לקחו אותנו ברגל לבית הכנסת שמה שמרו עלינו וישנו שם. למחרת בבוקר הסיעו אותנו עם עגלות של סוסים לגטו. בגטו היינו חודש. עד אז משפחתי ואני עוד היינו יחד, לאחר חודש הובילו אותנו עם רכבת לאושוויץ. נסענו עם הרכבת ארבעה ימים. כשהגענו לאושוויץ חילקו אותנו, אמא שלי החזיקה את אחיי הקטנים בידיים וכל משפחתי הופרדה מאיתנו: אבא, סבא ועוד. פתאום שמעתי שמישהי שואלת את אמי בת כמה אני? אמי אמרה להם שאני בת 18, למרות שזה היה שקר הייתי בת 15.

לקחו אותי להתרחץ וגילחו לי את השערות בראש, נתנו לי שמלה ארוכה ירוקה. באושוויץ לא נתנו לי שם. קראו לי לפי המספר אשר קיעקעו לי ביד שהוא: 12489. אני לא ידעתי היכן משפחתי נמצאת, היינו בבלוק מספר 19-1000. בפנים היינו רק נשים. מי ששמרה עלינו אמרה לי: את רואה את האש בחוץ, עכשיו שורפים את המשפחה שלך. בכיתי וצרחתי ואמרתי לה: זה לא נכון את משקרת! לא רציתי להאמין שזה אמיתי. עבודתי הייתה להפוך אבן גדולה להמון אבנים קטנות דרך פטיש. זו הייתה עבודה קשה בשביל שנסבול. הייתי בעבודה זו שנה שלמה. כשהחיילים האמריקאים הצילו אותנו השתחררתי! הייתי מאוד חולה. בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים, היינו חלשים מאוד..  האמריקאים לקחו אותנו לבית החולים ושמה דאגו לנו עד שהיינו קצת יותר חזקים. נסעתי הביתה עם חברתי. לאחר מכן הגעתי לבודפשט ושם הייתה לי הפתעה גדולה!

כשירדתי מהרכבת מצאתי את בן הדוד שלי שנשאר בחיים, הלכתי עמו לקיבוץ ושם גרתי במשך תקופה. שמה הכרתי את בעלי יונה שטרן ז"ל, גרנו בבודפשט במשך חצי שנה ותוך שלושה חודשים יונה הציע לי נישואין. הייתי מאוד צעירה. בסה"כ בת 17. התחתנו בווינה!!

לאחר מכן עלינו לארץ בשנת 1947. הגענו עם האנייה אשר נקראה חנה סנש. גרנו בפרדס חנה, נולדו לנו שתי ילדים מקסימים: חיה ומנחם. לכל אחד מהם נולדו 3 ילדים. יש לי 6 נכדים וכיום יש לי 15 נינים.

אני סבתא רבתא!

הזוית האישית

חוויתי בתכנית הקשר הרב דורי הייתה מדהימה ומרגשת, למדתי המון דברים על נכדתי זכיתי לראות את בית ספרה, חברותיה ובעיקר ללמוד ממנה וללמד אותה.