מאגר סיפורי מורשת

שמי דב מוצ'ניק מגן, נולדתי ביבנאל. אבי אברהם מוצ'ניק נולד גם הוא ביבנאל.

סבי מצד אבי נולד ברוסיה, שמו היה יעקוב מוצ'ניק, סבתי חנה, מצד אבי, ילידת ראש פינה, לבית משפחת כתר. אימי לאה מוצ'ניק לבית משפחת שטרן, עלתה מצ'כיה (עיר המחוז מונקץ', היום מוקצ'בו באוקראינה, מהכפר זבידובה).

הוריה של אימי ועוד אח ואחות ניספו בשואה. אימי ואחות נוספת ניצלו ועלו לישראל.

את ילדותי עברתי במושבה יבנאל, סיימתי 8 שנות לימוד בבי"ס נפתלי, אח"כ למדתי בבי"ס חקלאי "כפר גלים" ובבי"ס להנדסאי מכונות חקלאיות ביד נתן.

סבתי חנה מוצ'ניק היא אם שכולה. בנה דני מוצ'ניק נהרג במלחמת השחרור בקרב על הכפר הערבי לוביה, שחלש על צומת גולני. דני היה בן 16 בנפלו. תמונתו ליוותה אותי כל ילדותי בביקורי אצל הסבים. אהבתי לקרוא ונמשכתי לסיפורי היחידה 101 והצנחנים ובעקבות כך התגייסתי לצנחנים ושירתתי בגדוד 890.

בביה"ס יד נתן, שבו למדו רק בנים, יצאנו לטיול למדבר יהודה בכיתה יא', עם ביה"ס האיזורי גליל מערבי, שהיה מעורב בנים/בנות. בטיול חיזרתי אחר אחת הנערות כשכל הזמן מספרים לי חברי לכיתה, על אחת "פצצה" ו"חתיכה" ששמה ניצה. רף הציפיות שלי היה גבוה ובאחת מההפסקות למנוחה, אחד מחברי הראה לי את ניצה ואני בספונטניות ושחצנות הצבעתי על ניצה ואמרתי בזלזול-"זאת ניצה…?" לא התרשמתי במיוחד…

המשפט המזלזל היה ראשית החיזור/נקמה של ניצה, שחשבה שעלי לשלם ביוקר על הזלזול שהפגנתי.. בערב לאור המדורה חשתי בזוג עיניים כחולות נעוצות בי ולא מרפות.

כשהסתיים הטיול וחזרנו במשאית, ניצה התיישבה לידי ואכן מקרוב ראיתי שהיא יפת מראה ובעלות נתונים נוספים שמשכו את ליבי. למחרת הזמנתי אותה לסרט, והתפתחה אהבה וחברות שנמשכה מספר חודשים.

לפני גיוסי לצה"ל, ניצה ואני נפרדנו, אני התגייסתי לצנחנים, וניצה לנח"ל. בנח"ל ניצה פגשה קצין שריון בשם אביהוא גלעדי מכפר גלעדי, והשניים התחתנו.

באפריל 1973 עשיתי מילואים בגזרת מטולה, לאחר פתיחת ציר בבוקר, הצעתי לחיילי הסיור לקפוץ לבריכה בכפר גלעדי. הם ענו בחיוב, הגענו לבריכה, שם ראיתי את ניצה דוחפת עגלה ובה תינוקת, שמה ג'ודי שרק נולדה. ניצה הזמינה אותי לקפה בביתה, שם פגשתי גם את אביהוא בעלה, ושוחחנו קצרות.

מלחמת יום כיפור תפסה אותי בממשל בשכם אצל חברתי אסנת שהיתה פקידת לשכה של מושל שכם.

את מלחמת יום כיפור עשיתי בפלוגת צנחנים שסופחה לחטיבת שיריון מילואים בסיני. מפקדה היה אל"מ נתק'ה ניר באוגדה של ברן. במהלך אחת החופשות מסיני, סיפרו לי ביבנאל שאביהוא גלעדי נהרג במלחמה וניצה חזרה למחשבותי. באפריל 1974 שוחררנו לאזרחות. חשבתי לבקר אצל ניצה לביקור ניחומים, אך דחיתי את המועד, כי חשתי שאם נפגש, לא נפרד עוד..

ואכן בעקבות ביקור ניחומים שלי, התחיל קשר אהבה, כשהוריו של אביהוא תמכו בקשר. אימו של אביהוא היתה רופאת שיניים, האבא נחמן, הוא בוגר כדורי שלמד עם יגאל אלון ועמוס מוקדי במחזור הראשון של כדורי.

ניצה ואני נישאנו בשנת 1975, נולדו עוד 3 ילדים, מוריה, תמר ושי.

לסיכום ברצוני לומר, שהחיים והמוות ביד הלשון, כאמרת חז"ל. משפט סתמי אחד שנאמר כלאחר יד, יכול לחרוץ גורלות לנצח.

מלחמת יום הכיפורים שינתה את הגורל של שלושתנו. אביהוא, ניצה ודובי…