מאגר סיפורי מורשת

בסוף שנת 1949 עלו הוריי מתימן לארץ ישראל ב"מרבד הקסמים", "מבצע על כנפי נשרים". מרבד הקסמים היה מבצע לעלות לארץ. כשהציעו להם לעלות לארץ ישראל, השמחה הייתה גדולה אך מהולה במעט עצב. הוריי, שהיו משפחה מאוד אמידה, חששו מאוד לגורלם. אמרו להם לעזוב הכול, ולקחת מעט דברים וצידה לדרך. סבתי, אמה של אמי, לא הסכימה לוותר על כל העושר והלבישה את כל בנות המשפחה בתכשיטים שהיו להם מתחת לבגדים, רק לא להשאיר שם.

 

במשך ימים ולילות, הלכו כולם ברגליהם, עברו תלאות מאוד קשות, עד שהגיעו למקום מבטחים שנקרא חשד, שנמצא בדרום העיר עדן, לשם הגיעו המטוסים להטיס אותם לארץ. אמי הייתה אז באמצע הריונה, איתי. בתאריך 8 מאי 1950, הגחתי לאוויר העולם, בת לשלמה ואורה עראקי. הוריי שהיו אז עולים חדשים, שכנו אותם בעין שמר בחדרים שהיו של הצבא הבריטי. חלק מהם שכנו גם באוהלים.

 

אז עדיין לא התפתחו בתי חולים ומרפאות, וכל היולדות היו מוסרת את תינוקותיהן לבית הילדים לשמירה ולטיפול. האימהות אז היו באות להניק אותם בשעות מסוימות. כך גם אמי פעלה. באחד הימים, שאמי הגיעה להניק אותי, אמרה לה האחות: "בתך מתה." אמי כמובן לא הסכימה לקבל את הגזרה ולא ויתרה. אמי אמרה: "גם אם היא מתה, אני רוצה את ביתי." כמובן שבקשתה לא נענתה. ובמקום זאת, קיבלה צעקות. שאם היא לא תלך היא לא תקבל כרטיסי מזון. אז היו מחלקים כרטיסי מזון כדי לקבל אוכל.

 

מאחר ואמי בתימן ילדה חמישה עשר ילדים וכולם נפטרו בתימן, נשארנו שלוש בנות. אני האחרונה, הקטנה ביותר ואמי בשום אופן לא הסכימה לוותר. היה ידוע שה חיפשו ילדים לאימוץ. אמי ישבה על מדרגות בית הילדים ומיררה בבכי. היא לא הסכימה לעזוב עד שתקבל את בתה. במשך יומיים רצופים, יום ולילה, לא הסכימה לעזוב את המקום למרות כל האיומים שאמרו לה עד שהיא הגיעה.

 

 

בדמות אחות נחמדה, שרחמיה נכמרו, על האישה שיושבת במדרגות ובוכה, שאלה אותה: "מדוע את יושבת יומיים על המדרגות?" ואמי בשפה עילגת הסבירה לה את אשר קרה. האחות הכניסה את אמי אל בית הילדים בשקט בשקט, ואמרה לאמי: "חפשי את ילדתך." עיני אמי תרו אחר כל הילדים ולא מצאה אותי בחדר הגדול. ואז נתקלו עיניה בחדרון קטנטן שלשם היא רצה, וראתה אותי בעריסה לבד בחדר. לימים אמרו לה שהחדר הזה מיועד לתינוקות שמיועדים לאימוץ. אמי לקחה אותי במהירות וברחה לאוהל. כמובן שזה התגלה. הגיעה משלחת של אחיות ורופאים מלוות במתורגמנית ובקשו ממנה להחזיר את התינוקת לבית הילדים. הם איימו עליה, שאם לא, היא לא תקבל אוכל. אמי לא הסכימה בשום אופן למרות כל האיומים. הם ניסו בכל דרך לקחת ממנה את התינוקת ואמי התבצרה בעמדתה ולא הסכימה. וכך המשיכה למרות התנאים הקשים שהיו באוהל. הקור, הגשם, שהיה נכנס לתוך האוהל, לא עזבה אותי ולו לרגע אחד.

אף פעם לא הבנתי מדוע היה לי תמיד יחס מועדף משאר אחיותיי. הקשר שלי עם אמי היה מאוד מיוחד. רק שבגרתי, הבנתי, את כל תלאות חייה ומה היא עברה כדי לדאוג לשלוש בנותיה הנותרות, ולמה כל זאת ההתגוננות האובססיבית כלפיי.

"מרבד הקסמים", "מבצע על כנפי נשרים".

"מבצע על כנפי נשרים הוא כינוי למבצע העלאתם של יהודי תימן ויהודי עדן לארץ ישראל כחלק מעליות חיסול גלויות בשנים 1949 ו-1950. המבצע כונה כך מתוך פסוק ד' בפרק י"ט שבספר שמות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים, ואביא אתכם אלי". המבצע כונה גם מבצע מרבד הקסמים‏ וכן מבצע ביאת המשיח". ויקיפדיה.

תשע"ו