מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

נהריה בתחילת מלחמת העצמאות

אני וסבתא
סבא וסבתא בחתונה
סיפור מילדותי בנהריה

אני מרים פריימן לבית זליג נולדתי בנהריה בשנת 1941 לאבא הוגו ולאמא סופי שהגיעו מגרמניה לנהריה. בשנת 1947 אחותי היחידה רותי נולדה, כיום היא גרה בלונדון.

%d7%9e%d7%a4%d7%a2%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%94

בילדותי ב 29 בנובמבר1947, בהצבעה באום הוחלט על חלוקת הארץ למדינה יהודית ולערבית. במסגרת החלוקה הגליל המערבי היה אמור להישאר בידי הערבים (כולל נהריה). כידוע הערבים מיד התחילו להתקיף את מדינת ישראל. אני גרתי בנהריה ליד קפה פינגווין (אשר פועל עד היום) והצבא העירקי שלח מטוסים עם פצצות מול הבית שלי במרכז נהריה נפלה פצצה על בית שהיו בו מספר חנויות, במקום נהרגו 5 אנשים מאחר והבית שבו גרתי היה אחד הביניים הגבוהים (שתי קומות היה נחשב גבוה) התקינו עליו אזעקה, מאחר ועדין לא היו התראות אלקטרוניות אבי היה צריך להקשיב אם יש רעש מטוסים, להפעיל את האזעקה ולהזהיר את התושבים.

בביתנו לא היה מקלט, לכן עברנו לגור בבית הדודים משפחת שטראוס, שבביתם הקטן היה בונקר תת קרקעי ובבית הזה גרו בין 10 ל – 15אנשים עם מזרונים על הרצפה. באותה תקופה הערבים בעכו חסמו את הכביש לנהריה וכחודשיים עד השחרור של הכביש הביאו לנהריה אוכל ציוד וביגוד על גבי מעבורות בים.

%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%94%d7%92%d7%91%d7%95%d7%94%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%95%d7%aa%d7%a8-%d7%91%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%94

זכור לי היטב היום בו השיירה ליחיעם שהייתה חסומה וניסתה להעביר נשק וציוד (השיירה כללה 49 איש) והותקפה על ידי הערבים, כולם נהרגו ביניהם היו אח ואחות מאותה משפחה. אם המשפחה הזדעזעה מהבשורה עד כדי כך שנותרה מאושפזת בבית חולים לנפגעי נפש עד סוף ימיה.

עם תום המלחמה נהריה נשארה בגבול מדינת ישראל של היום ונהפכה לעיר מאוד מתוירת וכתוצאה מכך, האוכלוסיה גדלה ושגשגה.

סיימתי את בית הספר התיכון בנהריה ולאחר מכן למדתי 3 שנים בבית ספר לאחיות בבית חולים רמבם בחיפה. לאחר סיום הלימודים התגייסתי לצבא עברתי קורס קצינים בחייל רפואה עם סיום הקורס חזרתי ועבדתי שוב כאחות מוסמכת בבית החולים רמבם שהוא גם בית חולים צבאי.

%d7%90%d7%91%d7%90-%d7%a9%d7%9c-%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%a2%d7%9c-%d7%92%d7%92-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%94

לאחר גמר שירותי הצבאי נסעתי לביקור בגרמניה לבת דודתי אשר בעלה למד יחד עם חיים בטכניון באאכן התחתנו בקהילה היהודית באאכן לאחר שחיים סיים את לימודיו בהנדסת מכונות ותואר שני בכלכלה נסענו לארהב שם חיים עבד בחברת ג'נרל אלקטריק ושם נולדו שני בני רן וטל.

בשנת 1974 חזרנו ארצה גרנו כ – 26 שנים בקריית מוצקין וכעת אנחנו גרים בחיפה.

%d7%90%d7%9e%d7%90-%d7%a9%d7%9c-%d7%a1%d7%91%d7%aa%d7%90-%d7%91%d7%9e%d7%97%d7%9c%d7%91%d7%94-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%91%d7%a0%d7%94%d7%a8%d7%99%d7%94

הזוית האישית

גילי: היה מאוד כיף נהנתי מסבא וסבתא וגם הם למדתי המון דברים חדשים אני מאחל בריאות אושר ושתמשיכו להיות כמו שאתם!

מילון

לנסות תמיד להיות אופטימי
לחשוב חיובי

ציטוטים

”לאחר יום רע תמיד לחשוב שמחר היה יום חדש וטוב יותר“

הקשר הרב דורי