נדבקתי ברעיון ההגשמה
שליחים מישראל החדירו בנו את רעיון החלוציות וההווי הישראלי
ילדותי
אני , נורית בורנשטיין , נולדתי בפריס. גדלתי והתחנכתי בצרפת עד תקופת התיכון.
זיכרון מאירוע משמעותי שהתרחש במדינת ישראל:
חגיגות הכרזת המדינה בגולה (בצרפת)
כשהגיעה הבשורה המשמחת שקמה מדינת ישראל, התרגשות גדולה אחזה בכל יהודי צרפת.
בבית-הספר התיכון היהודי שבו למדתי, החליט המנהל לערוך מסיבה גדולה לכל תלמידי בית-הספר.
באותו ערב התאספנו בבית-הספר בתלבושת כחול-לבן, כשבאמצע החצר דלקה מדורה ענקית.
אפוף עשן עמד זקוף המנהל, ופתח בנאום מרגש על המשמעות ההיסטורית של האירוע שאנו עדים לו.
לאחר-מכן התחילה תכנית אומנותית: אשתו הצעירה של אחד המורים, שניחנה בקול סופרן יפה, שרה לנו שירי ארץ-ישראל, ואז התלמידים הבוגרים הציגו הצגה קצרה.
בסוף המסיבה הודיע לנו המנהל, שהוא החליט לעזוב את הנהלת בית-הספר, כי הוא מרגיש שעליו להצטרף ללוחמי "ההגנה" ולעלות לארץ-ישראל שנלחמה על קיומה.
לאחר מספר שבועות קבלנו תמונות ממנו, כאשר הוא לובש בגדי חאקי ואוחז ברובה, מה שעשה עלינו רושם רב.
חברי ארגון" ההגנה" באימונים
חלוציות והגשמה בישראל
באותה תקופה נהייתי פעילה בתנועת "בני-עקיבא", וכבר התחילו להגיע אלינו שליחים מישראל, שהחדירו בנו את רעיון החלוציות וההווי הישראלי.
לאט-לאט נדבקתי ברעיון ההגשמה.
למרות ההתנגדות התקיפה של הורי הצלחתי להתקבל ללימודים של שנה בסמינר בירושלים הודות לעובדה שידיעותיי בעברית וביהדות היו סבירות.
סמל "בני-עקיבא" : תורה ועבודה
השיבה לצרפת
בסיום שנת-הלימודים ההנהלה שיבצה אותי כמדריכה במוסד של "עליית הנוער", ואז אמי ז"ל באה לבקר אותי. השנה הייתה 1956 ואז פרצה מלחמת סיני.
אמי נבהלה מאד-מאד, ומיד דרשה שנחזור שתינו לפריס. בלב כבד נכנעתי לדרישת אמי וחזרתי לפריס בעודי מחליטה לחזור בקרוב מאד ארצה.
בין לבין התחלתי לעבוד ב"סוכנות היהודית" עבור תנועת בני-עקיבא.
חזרה סופית לישראל, לקיבוץ
כעבור שנה בערך הפלגתי חזרה ארצה, הצטרפתי לגרעין של צרפתים בקיבוץ שדה-אליהו בעמק בית-שאן.
זכור לי שבימי הקיץ היינו מקררים את הבית באמצעות טפטפת שיצרנו . (ראו הסבר ותיאור במילון למעלה מימין)
המשפחה שהקמתי
בבית-שאן הקמתי משפחה עם בעלי רפאל.
נולדו לנו 5 ילדים, ונכון להיום יש לנו מהם 20 נכדים (!), ביניהם עפרי ,המנחה ראיון זה.
סיפורה של נורית בורנשטיין תועד על ידי הנכד/ה עפרי רגב במסגרת תכנית הקשר הרב- בבי"ס "פלך" בירושלים, בשנת הלימודים תשע"ג, בהובלתה של הגב' שרה פרזון
עיבוד ועריכה: גב' ורדה ברגמן, מתנדבת בית התפוצות
מילון
טפטפת (בקיבוץ )אמצעי קירור הבנוי ממסגרת עץ וקש אליו מחובר צינור מים זורמים. את הטפטפת היו מחברים לחלון במקום תריס, והמים היו מטפטפים לתוך הקש. כאשר נשבה רוח של אחר-הצהריים (בעמק בית שאן), הלחות נכנסה לחדר וציננה את האוויר.
ציטוטים
”כשהגיעה הבשורה המשמחת שקמה מדינת ישראל, התרגשות גדולה אחזה בכל יהודי צרפת.“”הצטרפתי לגרעין של צרפתים בקיבוץ שדה-אליהו בעמק בית-שאן“
