מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מתקווה להגשמה

סבתא יהודית בפעולה
אצל סבתא נתינה היא מהלב

בשנת 1945 הערבים החלו לגלות עוינות כלפי הקהילה היהודית, הפסקתי ללמוד מפחד, היו גונבים לנו את הסחורה ומתנכלים לנו, חווינו פיגוע בשוק, שגבה את חייו של שכננו היהודי. התחלנו להרגיש לא רצויים וזה הדבר שחיזק את הרצון לעלות לארץ ישראל ולממש את התקווה שקיננה בתוכנו.

משכנות טובה לעוינות בעקבות האווירה העוינת החלו להישמע הדים שהנה הגיע הרגע לעלות לא"י ולהגשים את החלום. אבא דאג ליצור קשר עם האחראי על העלייה וכך שם משפחתנו נרשם והוא ארגן את הטפסים והתעודות הנדרשים לעלייה.

המסע מתחיל

המסע מתחיל כאשר ניתן האות בלילה, אספנו את הצידה החשובה לנו. בהתחלה התאספנו בעיר קזבלנקה ולאחר האיסוף עלינו באישון לילה על אנייה לצרפת, בצרפת שהינו שבועיים ולאחר מכן המשכנו בהפלגה בת ששה ימים. האנייה הייתה ישנה מאד ובמהלך ההפלגה הרגשנו טלטלה רבה והדרך הייתה ממושכת וארוכה. אט אט החלו קולות להישמע "הגענו, הגענו לא"י". ירדנו מהאנייה בנמל חיפה וראינו אורות רבים ובניין וחשבנו לעצמנו שהגענו לעיר גדולה, כל-כך התרגשנו והתלהבנו שכולנו נשאנו את עינינו השמימה ובירכנו "ברוך אתה… שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה", כשירדנו מהאנייה התאכזבנו מפני שהועברה שמועה שממשיכים למקום אחר.

שום דבר לא ידוע הובילו אותנו למעברה בשם "משואה", ושם התאכסנו באוהלים וצריפים רעועים. בחורף היה קר ומים דלפו לתוך הצריף. דאגנו כמשפחה לבנות "פרינה", טאבון לאפייה וחימום האוכל. פעם בשבוע קיבלנו תלושים לקניית  לחם, דג, בשר לפי מספר הנפשות. כל העת דיברו על יישוב קבע לקהילה ששכנה במעברת "משואה" והנה הגיע הרגע שהאחראי על המעברה בישר לנו שנבנה יישוב בשם "נועם".

בנועם ינעם לכם

לאחר ששה חודשים הועברנו ליישוב נועם שבדרום, ושם דאגו לנו לעבודה ופרנסה. ידענו ששם נשתקע ונזכה לחיי קבע. כשהגענו לישוב החדש לא היה דבר, לא בתי מגורים, לא תשתית של מים, מה שכן, דאגו לנו לעבודה – עבודת כפיים. הגברים עבדו בקק"ל, ביערות ובשדות והנשים דאגו למשק הבית ולגידול וחינוך הילדים. לאחר שנה החלה הבנייה ביישוב. הבתים היו קטנים אך בתי-קבע מסודרים, הסתפקנו במועט וחיינו את חיינו ובמיוחד דאגנו לחיי משפחה ולשמירת המנהגים מבית אבא. לאחר שנתיים שחיינו ביישוב נועם, סבא, שהיה רב מוכר עוד מימי מרוקו, נפגש עם מכרים והם הציעו לו לעסוק במקצועו כרב וכמלמד והציעו לו לכהן כרב יישובי בשלומי או באופקים. סבא בחר לעבור עם משפחתו ליישוב שלומי ושם כיהן כרב ומלמד. מאז השתקענו ביישוב שלומי.

סבא רבא היה רב היישוב ולימים בנו כיהן כראש המועצה המקומית.

תשע"ה, 2015

מילון

פרינה
טאבון העשוי מחומרים מהטבע

בניו
גיגית

לוחה
קרש לכיבוס

ציטוטים

”צריך להודות לקב"ה על מה שיש“

”כל זמן שאתה יכול לתת תתן באהבה“

הקשר הרב דורי