מאגר סיפורי מורשת

פער הדורות

השיחה בין דובון דובדבני ואשתו יעל ( לבית ספקטור ) לתלמידים המראיינים נסבה על הפער בין הדורות בכל התחומים. מספרים התלמידים: לא ידענו לענות על שאלות שהתייחסו לתקופה בה היו בגילנו ולהם היה קשה לענות על שאלות שנראות לנו כמובנות מאליהן. להם, למשל, לא היו לא טלוויזיה לצפות בה ולא סמרטפונים על מנת לתקשר עם חבריהם. את המוזיקה שלנו הם לא מכירים לחלוטין.

דובון ויעל סיפרו לנו על עצמם ועל משפחתם. הם סיפרו שיש להם נכדה חיילת, נכדה תלמידת י"ב שלומדת בתיכון בקיבוץ כברי ושמה רוני וכן נכדה צעירה יותר ששמה לילה. לאחר מכן שאלנו אותם מה נהגו לעשות בזמנם הפנוי. יעל ודובון סיפרו לנו שהם היו נפגשים עם חברים שלהם מתנועת הנוער בקן של התנועה, ושם היו להם פעולות שונות ודיונים על מה שקרה בארץ באותה תקופה. הם גם היו נפגשים בימי שישי לקבלת שבת וחוגגים את החגים שם בקן. הם גם נהגו לשחק במשחקים שונים, כגון: חמש אבנים, חמש מקלות וחמור.

לגבי שעות הפנאי כיום, דובון סיפר לנו שהוא מתנדב במוזאון בלוחמי הגטאות, שם הוא עוסק בתרגום לעברית של מכתבים ומסמכים שכתובים באידיש, בגרמנית, בפולנית וברוסית. זו פעולה מרגשת, כי המכתבים הללו הם המזכרת היחידה של אותם אנשים ממשפחותיהם שרשמו זאת ונספו בשואה.

יעל מספרת שאביה נתן לה את הטלפון הנייח שקיבל מהעבודה, והיא הייתה הראשונה מחבריה שהיה ברשותה מכשיר טלפון, אך לא היה לה למי להתקשר כיוון שלחבריה לא היו אז טלפונים. במקום לדבר בסמרטפונים כמונו הם היו נפגשים פנים אל פנים ומדברים, הולכים לבתים של חבריהם ואפילו צועקים מהחלון אם היה משהו חשוב כיוון שגרו קרוב.

שם המשפחה של דובון היה ווישן, דובדבן בגרמנית וכשעלה ארצה החברים קראו לו דובדבני. מכיוון שהימים היו ימי פורים, דיברנו עם יעל ודובון על פורים של ילדותם. דובון מספר שאת התחפושת הכינה לו אמו וכי והיה להם מנהג יפה לעבור אצל השכנים בירושלים ולתת להם משלוח מנות. הוא ויעל היו שמחים אילו מנהג זה היה נשמר גם בימינו. גם להם הייתה חופשה מבית הספר בפורים ודובון נהג ללכת לבית הכנסת לקריאת המגילה. מסיבת פורים הזכורה לדובון התקיימה בתנועה כשהיה בן 16. הוא התחפש ל"איש הפוך", תחפושת אותה הכין במו ידו. יעל, לעומת זאת, פחות אהבה להתחפש, אבל אהבה מאד את ההכנות לפורים ואת ההצגות. בדרך כלל יעל הייתה מכינה בעצמה את התחפושות לילדיהם אך גם הייתה תופרת בקיבוץ שהייתה מכינה לכולם תחפושות כגון חיילים, בעלי חיים, שוטרים וכדומה. במסיבות פורים שהם ארגנו לעצמם לא היה צורך במוזיקה כי גם בלעדיה הייתה אווירה של חופשיות ושל כיף .עוד סיפרו לנו דובון ויעל על התהלוכות העדלאידע שהתקיימו בתל אביב ובירושלים כשהם היו קטנים, תהלוכות ענק עם רקדנים, דמויות היסטוריות ובעלי חיים.

הזוית האישית

דובון ויעל ספרו על תהלוכות העדלאידע שהתקיימו בתל אביב ובירושלים כשהם היו קטנים, תהלוכות ענק עם רקדנים, דמויות היסטוריות ובעלי חיים