מאגר סיפורי מורשת

שמי יסמין אסוס, נולדתי בשנת 1947 בתוניס לאבי מרדכי ואמי מרים. יש לי 2 אחים, פרדי ואלי וגם אחות בשם דניס. כולם, ברוך ה, גרים לידי בקריית גת. כולם זכו להקים משפחות לתפארת. לצערי, היה לי אח נוסף, תינוק קטנטן שנפטר כאשר היה בן מס שבועות.

אמי הייתה צריכה לצאת לפרנס את המשפחה והותירה אותו לבד, ללא השגחה במשך שעות רבות במהלך היום. כתוצאה מכך, נפטר התינוק כי לא קיבל טיפול ומזון.

סיפור העלייה והקליטה בארץ

עליתי לארץ מטוניס באוניה בשנת 1962. הייתי בת 15. כבר נערה בוגרת ומבינה שצריך לשמור על השקט. יצאנו בלילה כדי שהערבים לא יראו אותנו והשארנו את הבית עם כל התכולה חוץ ממזוודה אחת. העלייה הייתה לא פשוטה כי אבי כבר נפטר ואחי הגדול שימש כאבא. מיהרנו וברחנו כי היה חשש שהגויים יתחתנו עם הבנות היהודיות וחס ושלום יהיו נישואי תערובת. ירדנו בנמל חיפה ואמא שלי רצתה להגיע ישירות לקריית גת כי היא לה שם אח שכבר עלה בשנת 56. לקחו אותנו במשאית לכיוון העיר. התנאים היו קשים: מיטות מטעם הסוכנות היהודית שעשויות מברזל, תנאי מזג אוויר קשים, צריפים ופחונים שמתעופפים ברוח. עם הזמן התרגלנו למצב הקיים, אחי הגדול החל לעבוד במוסך, הסוכנות היהודית דאגה למזון ולעיתים היו מגיעות חיילות ללמד אותנו עברית.

היה מצחיק שכל הצריפים היו נראים זהים וכל הזמן התושבים היו מתבלבלים ונכנסים לבתים של השכנים. אחרי שנה, בשנת 63 נכנסתי לעבוד במפעל "פולגת" אשר קיים עד היום בקריית גת. שם השתלבתי מבחינה חברתית, הכרתי הרבה חברות, קיבלתי משכורת לראשונה בחיי והחזקתי מעמד בעבודה 15 שנים, עד שנולדה בתי הבכורה.

סיפור החתונה

התחתנתי עם בעלי אהרון בשנת 1966 בבית הכנסת.  שם היה טקס החופה ומשם עברנו למלון לכיש למסיבת הריקודים. הגיעו מוזמנים רבים, חברים, משפחה, שכנים ומכרים. כולם שמחו בשמחתנו.

שנים רבות ייחלנו לילדים משלנו ולאחר 12 שנים של המתנה ארוכה נפקדתי בבת בבכורה, חגית. השמחה וההתרגשות הייתה עצומה מנשוא. לאחר שנה תמימה הגיע גם בן זכר, העונה לשם שלום. כיום ברוך ה', יש לי נכדים מקסימים ואחת מהן היא שירי אשר בזכותה הגעתי לפרויקט המיוחד של הקשר הרב דורי.

גלגולו של חפץ – חוברת הסברה על יהודי תוניסיה בתקופת השואה

ישנה חוברת מיוחדת אשר עוברת מדור לדור ומספרת על יהודי טוניסיה בתקופת השואה. קיבלתי את החוברת הזו עוד כשהייתי בטוניס והיא עוברת בירושה במטרה להנציח ולזכור את מה שקרה בתקופת השואה .סבתא וסבא שלי היו בתקופת השואה וסבלו מאוד מגזירות הגרמנים הרשעים. סבא שלי נאלץ לעבוד איתם וסבתא הייתה מגישה להם אוכל. הם עשו הכל על מנת לשמור על משפחתם שלא ייהרגו.

הזוית האישית

נהניתי מאוד מהמפגשים המשותפים עם הנכדה שירי. הייתי מצפה בכיליון עיניים לימי שני בשעה 10. הייתי עוזבת את כל עיסוקיי ומגיעה לבית הספר. בכל מפגש נפתח צוהר אחר לשורשי משפחת אסוס ועל כך אני מודה לכל העוסקים במלאכה.