מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משפחת שינדר ועלייתה לארץ מברית המועצות

המשפחה המצומצמת וסבתא
המשפחה המצומצמת וסבתא
חייה של אלכסנדרה בברית המועצות ובחיפה בארץ ישראל

גם לי היה סבא, אך לא זכיתי להכירו.
 
סבא שלי, בן ציון צימרינג, נולד וחי בתחום המושב שברוסיה בחלקה שנקראת בסרביה. הוא היה תלמיד חכם ואנשים של העיירה הקטנה ששמה דומברוביץ. פנו אליו רבות לעזרה ועצות. מהנישואין הראשונים היו לו תשעה ילדים וכשאמי הקטנה שבהם הייתה בת שנתיים, אמה נפטרה ממחלת הטיפוס.
 
אמי, אחיה ואחיותיה רצו לראות את העולם הגדול לא יכלו לעשות זאת בעיירה הקטנה. הם עברו לעיר המרכזית קישינב ושם למדו בגימנסיה. אמי הצטיינה בלימודי ספרות ואת חיבוריה קראו בפני כיתות הגימנסיה. היא עבדה כספרנית בספריית יידיש בעיר קישינב. אמי אהבה יידיש כל חייה. היא אהבה לקרוא ולכתוב שירים. את אחד משיריה תרגמה בתי.
 
את סבי מצד אבא גם לא זכיתי להכיר, ואבי הכיר אותו מעט כיוון שהתייתם בגיל שבע. למרות קשייו הוא למד רבות לבדו. הוא הכיר את אמי בעיר קישינב והם התחתנו. בקיץ 1941 פרצה מלחמת העולם השנייה ואני נולדתי בינואר 1942 בעיר סמרקנד שם הסתתרה אמי מהנאצים (כמו הרבה יהודים מברית המועצות).
 
בשנת 1945 בתום המלחמה הורי חזרו לעיר צ'רנוביץ. רוב תושבי צ'רנוביץ היו יהודים, היו שם חיים תרבותיים   היה תאטרון יידיש, היה עיתון יידיש, ספרייה, אפילו היה בית חולים יהודי. בעיר זו בשנת 1908 התקיים קונגרס לשפה היידיש.
 
בית הורי היה בית יהודי מאוד עם תרבות יהודית. עד גיל 7 ידעתי לדבר רק יידיש. אמי לימדה אותי שירי ילדים ואגדות עם. בגלל שביתי היה בית יהודי כמעט כל ערב התאספו בביתנו: סופרים, עיתונאים, שחקנים ומשוררים. הם שוחחו רבות על תרבות היידיש וגם על ארץ ישראל. כל ערב שמענו את חדשות "קול ישראל לגולה" מן הארץ.
 
כולנו חלמנו לעלות לארץ אבל אז זה היה רק חלום, לא היה ניתן לצאת מברית המועצות. בצ'רנוביץ אני למדתי וסיימתי תיכון ובשנת 1960 התקבלתי לפקולטה לרפואה בלנינגרד (סנטפטרבורג). הלימודים שם היו בשבילי חוויה בלתי רגיל. ביקרתי במוזיאונים, הלכתי להצגות, לקונצרטים של התזמורת הסימפונית, לאופרות ולבלט. עבדתי כשנתיים בבית חולים בלנינגרד.
 
העלייה ארצה
 
בשנת 1972(בהיותי בת 30) עליתי ארצה. העלייה הייתה בשבילי חוויה מרגשת מאוד. כל דבר ריגש אותי מהתחלת המסע. קודם נסעתי ברכבת עד ווינה. ובווינה בתחנת הרכבת ברציף חיכו לנו נציגים מהסוכנות היהודית והביאו אותנו לארמון "שנאו". לאחר מכן הטיסו אותנו ב"אל על" הישר לתל אביב לנמל התעופה. אני והורי התקבלנו למרכז קליטה בחיפה.
 
כעבור חצי שנה התחלתי לעבור התמחות לרפואת עיניים בבית חולים ממשלתי בנהרייה.והקליטה שלי הייתה מוצלחת. בשנת 1973 התחתנתי ונולדו לי שתי בנות, הבכורה מהן הדס (אמם של איתן, מעין ויקיר) והקטנה שביניהן עינת (אמם של אוריאל ואסף).
 
אבי הספיק להיות בארץ חמש שנים ואמי חייה עוד עשרים שנים אחריו. היא גרה לידי וכל יום פגשה את נכדותיה. הורי אהבו מאוד את הארץ. בנותיי הן צבריות ולדעתי הם הצליחו מאוד. הדס עורכת דין, עבדה מספר שנים בפרקליטות, גם במשרד עורכי דין. כיום היא מרצה בכנסים ובאוניברסיטאות ומצליחה בזה. עינת סופרת, הוציאה מספר ספרים וזכתה בפרס ראש הממשלה  לספרות. בנותיי מאושרות. יש לי חמישה נכדים מקסימים ומוכשרים, מה אני צריכה עוד?
רק נחת, בריאות ושלום.
ונמשכת השרשרת….

מילון

גולג
כלא בסיביר

טיפוס - מחלה
טיפוס, קבוצת מחלות מידבקות הנגרמת בידי חיידקי ריקציה. היא מועברת לאדם מיונקים שבסביבתו, שבגופם יש קרציות, כינים ופרעושים, שהם נשאים של חיידקי המחלה. בקבוצת מחלות זו נמצאים, בין השאר, גם טיפוס הבהרות וקדחת המערות.

ציטוטים

”עם רצון אפשר לעשות הכל“

”כולנו חלמנו לעלות לארץ אבל אז זה היה רק חלום“

הקשר הרב דורי