מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1933 "בבורג' בו אררידג'" באלג'יריה (ולאחר שנולדתי עברנו לסטיף) , למשפחה ספרדית. שמו

של אבי, אברהם קסוטו ושל אימי , שרה פורטוגז .אני הייתי הכי קטנה במשפחה, היינו 3 אחיות : אספראנס ז"ל שנולדה בשנת 1924 ונפטרה בשנת 2002  וארלט שנולדה ב – 1930. לא היה להורים אזרחות צרפתית

עד 1952 אבל אני עם האחיות שלי קיבלנו אזרחות צרפתית מהלידה אנחנו למדנו רק בבתי ספר צרפתיים

כי לא היו הרבה יהודים ולא היה שום אפשרות אחרת.

בשנת 1940 כאשר נחתם ההסכם בין צרפת לגרמניה ונשיא צרפת בשם פיליפ פטן ששיתף פעולה עם

הגרמנים במלחמת העולם השנייה, נאסר על הילדים היהודיים מכל צרפת ואלג'יריה לבקר בבתי ספר צרפתיים. ברגע זה הקהילה היהודית התארגנה ופתחה שתי כיתות לימוד לילדים היהודים אשר המשיכו את לימודיהם

בזכות מורה יהודיה מפוטרת היינו 15 ילדים מכיתה א-כיתה ה למדנו יחד באותה כיתה וככה נמשך עד שחזרנו

ללמוד בביתי ספר צרפתיים בשנת 1942, כי בשנה הזו הצבא הבריטי הגיע לאלג'יריה (אנגלים ואמריקאים).

ב 5 למאי 1948 תאריך של סוף המלחמה התחילו מהומות  המאורגנת על ידי הערבים (אשר רצו לגרש את הצרפתים ולקבל עצמאות ), ביום זה נרצחו בעיר סטיף ילדה יהודיה בת 13 וכומר מקומי ועוד כמה אנשים

בסביבות סטיף.

רוקח ערבי שהתגורר בעיר בשם פחת עבאס הנהיג את המהומות בעיר סטיף. ב 6 למאי 1948 הגיעו

חיילים צרפתים, במשך חודש היה אסור לצאת מהבתים במשך היום רק שעתיים בערב כדי לערוך קניות.                 הילדים לא למדו בבתי ספר מ 6 למאי עד 1 לאוקטובר.  

 

אחרי שגמרתי את לימודי בתיכון וקיבלתי תעודת בגרות התחלתי אחרי חודש לעבוד בחברה צרפתית

ששמה: les grands moulins de paris"" שבה מייצרים קמח. עבדתי שם כפקידה 5 שנים עד שהתחתנתי.

למחרת החתונה נסעתי לצרפת היכן שבעלי התגורר, ואז בפריז נולדו לנו ארבע בנות: מרי,בריג'ט, ניקול(ז"ל)

ומוריאל. מפריז עברנו לעיר ליד בורדו ושם עבדתי כמזכירה בסמינר למורות ובעלי עבד כקבלן בתים, נשארנו בעיר זו, עד שעלינו לארץ בשנת 1971.

כשעלינו לארץ היה לנו קשה להתאקלם, אך למרות כל הקשיים הצלחנו בזכות עבודה קשה שלי ושל בעלי,

בעלי ג'ק מילארה (ז"ל) עבד כסגן מהנדס העיר בעיריית חדרה ואני עבדתי כמזכירה בשירותי הרווחה של

מפעלי נייר.