מאגר סיפורי מורשת

משפחת קנטור בקדימה 1935

הגענו לקדימה מפולין בשנת-1935 דרך נמל יפו. המשפחה שלנו כללה זוג הורים ושלושה ילדים, גרנו בצריף שהוכן לנו מראש, החיים היו קשים. בצריף היה רק חדר אחד ומטבח ל-5 איש. הבנים: שרגא ז"ל שמואל ואני שרה. הבנים ישנו על ארגזים ואני בין הורי. אבא ואמא עבדו בפרדסים, אבי היה חורש עם הסוס, ואימי טפלה בעצים הקטנים. היא לקחה אותי איתה לעבודה בפרדס ושמה אותי על שמיכה מתחת לעץ שאוכל לשחק ולישון. אחיי: שרגא ושמואל היו צריכים, בהפסקות של ביה"ס, ללכת הביתה ולאסוף את הביצים, שלא ישברו כדי שנוכל למכור אותם. אבא גם אחרי העבודה וגם מוקדם בבוקר היה בונה בעצמו את הבלוקים והרעפים. בניית הבית נמשכה 6 שנים. אחרי זה המשיך הבנאי בעבודה. כשהבית היה כבר מוכן החלו המאורעות ומשפחה אחת מתל-אביב שפחדו מההפצצות ביקשו לבוא לגור אתנו בבית.בבית הספר למדו בכל כיתה 4 ילדים כי לא היו יותר ילדים. פעם המורה לימדה את כיתות: א' וב' ופעם את ג' וד'. כשהמורה לימדה את כיתות א' וב' כיתות ג' וד' הכינו שיעורים. לתיכון נסענו עם חמור ועגלה לתל-מונד. בדרך לתל מונד היינו צריכים לעבור ליד המתנ"ס של קדימה היום, שאז היה שם כפר ערבי. אחי הגדול שרגא מצא לו חברים מתל-מונד.

בשנת 1948 התגייסו כל בני הנוער שהיו בגיל 19 ו18 לשמור על הכפרים שלא יבואו הערבים כי היה מצב מתוח. כל המתגייסים באו בלילה לבית הכנסת כי שם ישנו כל בני הנוער ששמרו. קראו להם לצאת לקרב על טירה, כפר ערבי, שתושביו רצו לכבוש את כפר-סבא ואת כפר-הס. אחי שרגא וחבריו היו בין המתגייסים. הם יצאו לגרש את האויב. עם פרוץ מלחמת-השחרור, פעל אחי בפלוגות-המשמר המקומיות  במסגרתן שירת כמפקד אהוב על פקודיו גם בהדרכה וגם בחזית. הוא יצא להשתתף בקרב על אף היותו פצוע ברגל (מתאונת דרכים). בקרב טירה ב-13.5.1948 פעל כרגם, תפקיד שהתמחה בו מכבר, נפצע מכדור ברגלו, אך סירב לקבל את עזרת חבריו ושלח אותם לעזור לפצועים אחרים. הוא עצמו זחל בשארית כוחותיו, אך מת כנראה משטף דם בו ביום. הוא נקבר בתל-מונד ב-16.5.1948שרגא ז"ל אחי היה בין ההרוגים והוא החלל הראשון של קדימה.

הוא נקבר בקבר אחים בתל-מונד.

לצפייה במצגת המלאה לחץ כאן