מאגר סיפורי מורשת

ב1904 בעקבות הצאת הברון הירש עוזבות 2 זוגות צעירים משפחת ארקין ומשפחת מלר את משפחותיהם במזכרת בתיה ומתיישבות בגדרה במטרה לפתח משק יהודי חקלאי והכנסת אווירה יהודית מסורתית למושבה. באותה תקופה הוקמה גדרה על ידי הבילויים ,קבוצת חלוצים שהיו רחוקים מהיהדות . הברון הירש שביקר במושבה לא היה מרוצה מכך והחליט לצרף לגדרה אנשים שומרי מסורת. שיחדירו את היהדות למושבה, הוא בא לעקרון ובחר בצבי גדליה ארקין ואהרון מלר שיבואו לגדרה עם משפחותיהם. כל אחד מהם קיבל חלקות אדמה ובהמלצת הברון ובעזרתו החלו לפתח משק חקלאי. צבי גדליה החליט לנטוע פרדס , אולם בשביל זה הוא צריך הרבה מים.  המומחה של הברון אמר לו כי בחלקתו יש סיכוי למצוא מים , ולכן החליטו לחפור באר. אבל כסף לא היה לו , לכן פנה אל גיסתו בתיה מנוחין (דודתו של הכנר הידוע יהודי מנוחין) וביקש את עזרתה, היא הסכימה בתנאי שהיא תהיה שותפה בפרדס , וכך נחפרה הבאר הראשונה בגדרה. לפרדס קראו " המשותף " צבי גדליה ניסה גידולים שונים כגון טבק , שלא הצליח ירקות שונים וגם שקדים שהיו הצלחה גדולה. ובשנה אחת שהיה יבול טוב ,הציעו לו לקנות מגרש בתל אביב החדשה , במקום שהיום נמצא כולבו שלום ורחוב אחד העם , אולם הוא אמר:  "מה אני צריך את החולות האלה?! אני אקנה אדמה טובה בגדרה" ,וכך המשפחה "הפסידה" להיות בעלת אחד השטחים היקרים במדינה .

ברבות  השנים , כשדיברו על כך  הוא לא הצטער , הוא נשאר חקלאי בדם . זה מה שהיה חשוב לו.

הקמת בית הכנסת הגדול בגדרה

אולם משימתו החשובה ביותר הייתה לבנות בית כנסת גדול בגדרה , ועל כך עמל הרבה שנים , מספר ארכיטקטים  נתנו לו תכניות , אבל הוא רצה ללכת בסגנון בתי הכנסת באירופה, וכך נבחרה התכנית. עכשיו נשאר להשיג את הכסף, בהשתדלויות רבות הושג חלק מהסכום , אבל זה לא היה מספיק ואז הוא פנה ליהודים ברוסיה , ומשם הגיעה תרומה גדולה של כסף בעילום שם אף פעם לא הצלחנו לדעת ממנו מי התורם , ההשערה שלנו היא שמשפחת ארקין שנשארה באוקראינה רצתה לעזור למשפחתה בארץ והיא שתרמה , אבל זו רק השערה .

המשק החקלאי ותקופת הטורקים

בנוסף לגידולים החקלאיים לסבי היה לול גדול , אחד הגדולים באיזור ואבי היה ממונה על איסוף הביצים וזה היה העיסוק האהוב עליו ,אבל סבתי שמה לב לתופעה מוזרה , מדי פעם הייתה מוצאת ביצים ריקות , כאשר רק הקליפה נשארה .

בתחילה חשבו שיש לתרנגולות איזו שהיא מחלה , עד שגילו שבכל ביצה ריק יש חור קטן. מעקב בלשי קצר גילה שאבי , שאהב מאד ביצים היה עושה חור בקליפה , מוצץ אץ תוכנה ומשאיר קליפה ריקה. באותה תקופה הטורקים שלטו בארץ והחיילים היו באים לישובים היהודיים וגובים מיסים ,בתבואה  ובאוכל ברכוש.

לסבי היה סוס ענק שחור , שהיה מאד חזק ואת כל עבודות החריש והמשאות היו עושים איתו בדרך כלל כשהטורקים היו מגיעים , היו מחביאים אותו , כדי שהם לא יקחו אותו

אולם יום אחד  הסוס  נתגלה והקצין הטורקי רצה לקחתו  ,אולם סבתי לא וויתרה, היא נאחזה בכוח ברסן ולא נתנה לקצין לקחת אותו.

הקצין נמלא כעס ורצה לאסור את כל הגברים במשפחה ולהחרים את כל הרכוש רק שיחות רבות של מוכתר המושבה- ראש המועצה של פעם עם הקצין

עם הרבה פינוקים ושוחד , הצילו את המצב , ואת הסוס.

האנגלים ותקופת המנדט

הגיעה המלחמה והאנגלים כבשו את הארץ מידי הטורקים וכך התחילה תקופת המנדט .הלחץ וההתעללות של הטורקים הסתיימו , אבל היהודים רצו מדינה משלהם

ואז קמו המחתרות וההגנה , אבי היה בהגנה והיה מאד פעיל,הוא היה אחראי על הנשק המחתרתי של כל האיזור, היו לו מחבואים וסליקים בהם היה מחביא את הנשק , בלילות היו מופיעים בבתינו אנשים רעולי פנים מביאים בשקים רובים ואקדחים וכדורים , ואבי היה מטפל בהם , מתקן אותם ומחביא. אני תמיד הייתי עוקב אחריו ולפעמים גם עוזר לו, גולת הכותרת הייתה מכונת ירייה מיוחדת "השווארצלוזה " שאותה היו מפעילים בעיקר נגד המטוסים. אני הייתי כבר מומחה למכונת הירייה הזו והייתי מלמד את החיילים שהיו באים כיצד לתפעל אות עד היום היא שמורה במוזיאון גדרה. כלי נשק נוסף שהיה להגנה היה "בקבוקי מולוטוב" מה שהיום הפלסטינאים משתמשים כבקבוקי תבערה היו ממלאים בקבוק בחומר דלק  וסותמים אות עם מטלית טבולה החומר רגיש "פוטאש " שכל שיפשוף שלו הוא היה ניצת, בקבוקים אלו היו משליכים על הטנקים של הבריטים ושל הערבים את הבקבוקים  האלו היו מכינים אצלנו בחצר. היו חותכים את הסדינים לרצועות, טובלים אותם במי "פוטאש" ותולים אותם ליבוש כל חבלי הכביסה, לאחר מכן היו מלפפים אותם סביב הבקבוק עם חומר הבעירה. יום אחד הופיעו הבריטים באיזור ואבי שהייתה לו ביד רצועה כזו מיהר ודחף אותה לכיסו, הבריטים נסעו אבל הרצועה בכיס התחממה וניצתת וכל מכנסיו של אבי עלו באש על רגלו נשארה צלקת גדולה כתוצאה מהכוויה.

ההעפלה ו"שבתאי ניזינסקי"

בתקופת ההעפלה אבי וכל הבחורים בגדרה היו מאד פעילים, והיו לילות שהוא היה נעלם וחוזר לפנות בוקר עם "אורחים", עולים חדשים שהגיעו בספינות שהגיעו לחוף והבריחו אותם מהאנגלים. מספר משפחות כאלה נשארו לגור אצלנו בחווה הרבה שנים והיו לחלק מהמשפחה. יום אחד הגיעה הספינה "שבתאי ניז'ינסקי "והאנגלים תפסו אותה חלק מהעולים הצליח לחמוק, אבל האנגלים ידעו כמה אנשים היו עליה ועשו חיפושים בישוב, בחורים ישראלים מגדרה ברא טוביה וכפר וורבורג ואבי בתוכם לבשו את ביגדי העולים והתחפשו לעולים ועלו לראות שהם מכירים את הארץ. הישראלים הסכימו, אבל לפני הבחינה לקחו עולים נוספים ולימדו אותם את התשובות הנכונות, כך שיחד עם הישראלים הצליחו עוד עולים לעלות.

המשק החקלאי של אבי

אבי ואחיו המשיכו במסורת החקלאית של הסבא ולשניהם היה משק חקלאי והגידול העיקרי היה ענבי יין.

במקביל היה לנו לול תרנגולות ואחי המשיך במדורת של טיפול באפרוחים, היה לנו לול גדול של תרנגולי הודו גדולים ולבנים ולול של אווזים. זו הייתה תקופת הצנעה מחסור האוכל היה בעיקר בירושלים. היינו נוסעים באוטובוס לירושלים ומביאים איתנו תוצרת חקלאית: ביצים, תרנגולות וירקות וכך כל עליה שלנו לירושלים הייתה לחג לכל המשפחה שם. באותה תקופה החלה המסורת המשפחתית להכין יין למשפחה שאבי היה מכין , ואנו היינו עוזרים לו להכניס לתוך אמבטיה גדולה היו שופכים את הענבים ואנו יחפים, קופצים פנימה ורוקדים מועכים אותם ומפיקים מיץ, היין הזה היה הטוב שביינות.

בתקופה יותר מאוחרת אבי עבר לגידול אפרסקים, היה לנו מטע גדול ובי היה מטפל בו כבילד טיפוחיו והאפרסקים החזירו לו טובה, בטעמם ובגודלם. הוא פיתח גם שיטה מיוחדת לגידולם המזכירה את גידול הדובדבנים ביפן, את השיטה שלו לקחו למכון וולקני והשתמשו בה הרבה שנים לגידול פירות נשירים.

התקופה החדשה

הדור שלנו כבר לא המשיך בחקלאות, אלא עבר להיי טק בתחומים שונים. אני נשארתי לגור בגדרה בבית סבתי וסבי , כאשר אנו שומרים על הסגנון והאווירה של פעם וביתנו דומה לבית של סבתי בתקופה שהיא אירחה בו את הברון הירש, וויצמן וגדולי הישוב שהיו באים לגדרה.

אנו המשכתי את המסורת של עשיית היין כפי שהיה עושה אבי, ובתקופת הבציר הילדים שלי גם כן היו מקפצים ודורכים על הענבים לקבלת אותו יין מתוק שאין לו תחליף. בשנה האחרונה גם הנכדים ממשיכים את המסורת של הכנת היין המשפחתי ואת המסורת של משפחת ארקין.

הזוית האישית

יואב: אני נהניתי מאוד מהתוכנית וממליץ לכול מי שיכול. זה כיף להיות עם סבא כל יום שלישי וללמוד עוד ידע על המשפחה ואני מאחל לסבי שימשיך לספר את הסיפור גם בעוד עשור ומבטיח לו שהסיפור יתגלגל מדור לדור.

עודד: זו הייתה חוויה מיוחדת במינה להעלות את ההיסטוריה של המשפחה לנכדי וכך לשמור על השורשים וליצור קשר בין מייסדי המשפחה וממשיכיה. אני מאחל לנכדיי שימשיכו במעשיהם את פועלי האבות ויאדירו את שם המשפחה לכבודם ולכבוד כל המשפחה.