מאגר סיפורי מורשת

הגענו לרמת ישי אחרי מלחמת השחרור המקום היה סגור ברשות ברזל ובקונצרטינות להגנה במלחמה. תושבים היו מעטים מאוד. הבתים שהיו בסביבות בית החרושת ריקים ובית החרושת עבד חלקית.

כדי להיכנס להיכנס לשטח הכפר צריך היה להזיז את "החמור", כך קראו למתקן שחסם את הכניסה ולהיכנס לפגוש תושבים. באמצע היום כמעט ואי אפשר. היו בכמה מקומות שרידי חורבות מימים קדומים. סיפרו שאדם נעלם בהם ונמצא רק אחרי מספר ימים. ליד בנין המרפאה נמצאה כותרת מעמוד ועליה מסותת צלב מלטזי. נמסר לנו מפי חברים על אפשרות לקנות חלקת אדמה ולבנות עליו בית ולקבל הלוואה למשק עזר . עם חפירת היסודות והתחלת היסודות קבלנו מאה לירות עם גמר הקירות עוד מאתיים ל"י.

ובכן, קבוצת החברים שעמדו בממשל הצבאי בנצרת נפגשו והחליטו לקחת את ההצעה ולהתחיל לבנות בתים במקום. הייתה בעיה מאין לקחת פועלים היודעים לבנות באבן, חשבנו לקחת מהחורבות של בתים וגדרות להביא לשטח ולהתחיל בבניה. הבנאים שהיו בנצרת ידעו לבנות וכמו כן הביאו איתם סתתים שסתתו את האבנים כדי שהם יוכלו להתחיל לבנות.

הגענו איש איש לבית החרושת לאריגים ברמת ישי ושם נמצא מוכתר הכפר שהיה גם מנהל בית החרושת בשם סטרינסקי. סיפרנו לו על רצוננו והוא הסכים למכור לנו חלקה. הוא הוציא את מפת הכפר שהכינו בשעתו המתכננים מביאלסטוק והציע לנו חלקה. כל חלקה בת שתיים וחצי דונם מקום לבית למשפחה ומשק עזר. לקחתי חלקה הסמוכה לשאר החברים וכך נוצרה השכונה שלנו. שילמנו עבור החלקה. והתחלנו באיסוף האבנים מהגדרות והבתים, כמו כן בחרנו בקבוצה הבונה במלאכת הבניה. כך עשו גם שאר החברים.

אני אפרט כאן שמות החברים מדרום לצפון ואילו הם: שושנה ומוסה עזריאל היא בת להורים ותיקים מראש פינה והוא בא מקיבוץ מעוז חיים. בצבא ובמודיעין היה קצין. לידו קנה חלקה ברוך זמל מנהלל אך הוא לא בנה בית. ממולו היו יהודית ואלכסנדר שושני, היא הייתה אחות והוא היה עובד קרן הקיימת ששמר בשדות ואיש מודיעין. לידו הקימו את ביתם פסח הרמתי ואשתו היא בת בית שערים והוא שרת בצבא איש מודיעין. לידם אריה טפר ואשתו, הוא מקיבוץ יגור והיא ירושלמית. אביה היה איש ידוע. הוא היה אחד מפורצי דרך בורמה לירושלים. פיקד על הפלוגה שיצאה לעזרת גוש עציון ונעצר במחסומים שהקימו הערבים . פלוגתו כבשה בית בסביבה ולכן הצליחו להינצל כאשר האנגלים בהסכמת הערבים חילצו אותם. לידם אמנון ינאי ואשתו הם בנו בית וגם תוספת לאבא שלהם. הוא היה מפקד בגדוד הדרוזי ואחר כך היה ניהל את הבנק הערבי ישראלי. ממולו היה צבי קפש ואשתו הם היו מושבניקים משדמות דבורה. צבי נשלח מהמושב לעבודה ב"רכוש הנטוש" בצפון ואחר כך היה מנהל בנק הפועלים בנצרת. לידו היינו אנחנו חוה ואליהו רפאלי מושבניקים שתכננו להתיישב בגרעין יעל בנחמיה. מולנו בנו בית מרים ועודד ינאי היא ממשפחה ותיקה במושב בן שמן והוא בן נהלל השתייך לארגון "השומר" והיה גם איש מודיעין. מצפון לו גרו אסתר גמליאלי ואלכסנדר מושבניקים ממושב בית עובד הוא היה איש "השומר" ועבד במודיעין.

כולנו היינו מטופלים בילדים קטנים והרגשנו כי הילדים יבנו את עתידם ברמת ישי. כעבור מספר שנים התחילו לבוא תושבים נוספים שהתיישבו בצריפים שקנו מבית שערים. במגרשים גידלנו עצי פרי: גפנים, תפוחי עץ, משמשים ושאר עצים. כמו כן זרענו ושתלנו ירקות שעזרו למשפחה לחיות ולגדל ילדים. היו לנו עזים גזעיות שנתנו לנו חלב וגבינות. היה לנו לול עם תרנגולות שהעניקו לנו בשר וביצים. בימים ההם המצרכים היו במשורה ונעזרנו במשק שלנו. כך עברו השנים בכל פעם נוסף עוד בית נוספה עוד משפחה והילדים היו פעם בכיתה רב גילית חולקו לכיתות. נוסף בית ספר נוספו מורים וברוך השם הגענו עד היום שנת 2013.נולדו לנו שתי בנות ובן שלמדו בבית ספר המקומי ובתיכון עברו לטבעון ולחיפה. למשפחה נולדו נכדים וגם הם גדלו ברמת ישי וגם למדו בבית ספר במקום והיום כולם מגיעים לחגים ולמועדים לרמת ישי ויש לנו ברוך השם גם נינים שהולכים וגדלים .

וסיפור משפחתי קטן הקשור לריבוי הצאצאים שלי. פעם היה ברית המילה חגיגה של כול הקהילה. קישטו את האולם והסנדק ישב בכיסא של אליהו. היו פרחים ופירות טריים ,כול הקהילה באה בלבוש חגיגי. אמו של התינוק הגיעה כשהיא נושאת את תינוקה בתוך כרית רקומה בפרחים ובקישוטים בתוכם התינוק .כרית זו העשויה מקטיפה כחולה וחוטי זהב שזורים בכול הכרית. כרית זו עוברת במשפחותינו מדור לדור וכמה שידוע לי זה עשרות דורות.