מאגר סיפורי מורשת

כשהייתי בת שלוש עליתי מתימן, עם סבא וסבתא. גרנו בתחילה באוהלים ולאחר מכן בצריפים. לא ידענו עברית

ובאו מדריכים לבתים ולימדו את המבוגרים עברית. אני הלכתי לגן ושם קיבלתי את שמי החדש עדנה, כי קראו לי בתימן תרנגה מלשון אתרוג.

הלכתי לבית הספר ולמדתי ובגיל מאוד צעיר התחתנתי. יש לי 5 בנים ובת.

עם הזמן הפכתי למשפחה אומנת וגידלתי בביתי 12 ילדים בנוסף לילדים שלי והפכנו למשפחה גדולה.

"משפחה המקבלת לחזקתה ילד כסידור זמני לתקופה מסוימת, מתוך מטרה לתרום להתפתחותו הגופנית, הרגשית והחינוכית. סידור האומנה נמשך עד הגיעו של הילד לגיל 18 או עד להעברתו לסידור חוץ-ביתי אחר, או עד לחזרתו של הילד להוריו הביולוגיים או עד להעברתו לאימוץ. (ויקיפדיה)

הילדים שטיפלתי בהם באו ממשפחות מצוקה. זה לא היה קל, כי כל ילד בא ממשפחה אחרת עם דפוסי חינוך ומנהגים שונים.

הילדים היו בגילאים שונים ומעדות שונות, חלקם היו מרוקאים, כורדים, אשכנזים ואני ובעלי תימנים, כך שהיתי

צריכה לשלב את המאכלים ואורחות החיים. הילדים לא היו קלים אבל עם הרבה חום ואהבה יכולתי לטפל בהם

וכמובן שבעלי וילדי היו שותפים במשימה. זאת הייתה תקופה לא פשוטה גם מבחינה כלכלית, אבל עברנו גם את זה.

את אחת הבנות רצו לשלוח לאימוץ אבל לא מצאו משפחה מאמצת בשבילה כי היא הייתה בת 13. כיום היא נשואה, הייתי בחתונה שלה ויש לה 3 ילדים והיא מסודרת כמו כן שאר הילדים שהיו אצלי. היה לי ילד שלא הסתדר במשפחה הקודמת ורצו שאני אקח אותו זמנית, הוא נשאר 3 שבועות ולא נמצא לו מקום אחר וכשרצו להעביר אותו למוסד הוא אמר לי אם את לא רוצה שאני אשאר פה אני אברח, דיברתי עם העובדת סוציאלית והוחלט שהוא יישאר אצלי, והוא נשאר ועשה צבא והיה חוזר אליי הביתה חייל ואפילו הייתי אפוטרופסית שלו כשנסע למשחק כדורגל בגרמניה.

כמו כן, הייתה לי הביאו אלי תינוקת בת חודש וטיפלתי בה עד גיל שנתיים עם ההיריון של בן הזקונים שלי. אני בקשר עם חלק מהילדים שהם נשואים ויש להם ילדים, זה נותן לי הרבה סיפוק.

כיום אני עובדת עם קשישים שגם זה לא עבודה קלה יש בה הרבה מסירות נפש. בעבר גרתי במושב עמינדב

ושם היה לי משק של עופות ומטעים, שם נולדו כל הילדים שלי, עד שבעלי קיבל "מחלת דייג" עזבנו את המושב

ועברנו לגור באילת.

עבדנו מאוד קשה כדי להתאקלם באילת ועם הזמן הסתדרנו פחות או יותר.

הילדים שלי נשואים ויש לי 23 נכדים ונין אחד ובת שגרה בשוודיה.

אני אלמנה, בעלי נפטר לפני  5 שנים,  היו לנו חיים יפים מלאים עניין ואקשן, ואני מלאת שמחה על מה שהיה

ועל מה שיהיה.