מאגר סיפורי מורשת

סבתא יפה היא סבתי מצד אמא. סבתא נולדה בלוד וגרה עם משפחתה בדירת קרקע עם חצר גדולה מרובת עצים. חבריה הטובים ביותר היו אחיה. הם היו משחקים מחניים, תופסת, מחבואים, סימני דרך, חבל, גומי, אבנים, ועוד.  לסבתו'ש לא היה הרבה שעות פנאי. היו המון שיעורים והיא ואחיה עזרו המון בעבודות הבית.

סבתו' ש למדה בבית ספר הנקרא הרצליה. הם למדו מקצועות שונים, כמו: חשבון, עברית, אנגלית, גיאוגרפיה, ספורט, מולדת, היסטוריה ותנ"ך וגם שיעורי חברה. סבתו'ש אהבה ללמוד עברית ומולדת, ולא אהבה אנגלית וחשבון. היחסים שלהם עם המורים היו יחסי מרות, למורים הייתה סמכות רבה והילדים היו יראי כבוד כלפיהם. המורים נתנו עונשים כמו לעמוד על רגל אחת בתוך עיגול שעה שלמה, לרשום 300 פעם, משיכה באוזן, וכו'. הייתה תלבושת אחידה, שהייתה חולצה מגוהצת ומכופתרת עם צווארון וחצאית כחולה לבנות ומכנסיים כחולים לבנים. היו טיולים פעם אחת בשנה, ולא היו מסיבות.

סבתו'ש זוכרת במיוחד מורה בכיתה ד', שקראו לו דוד. הוא זכור כמורה רע.  בבית הספר היה חדר אוכל. המאכל האהוב על סבתו'ש היה מרק שעועית. היא וחבריה נהנו לעיתים מפתיבר וסוכריות טופי.

סבתא ואני משחקות מאז ועד היום משחק מהנה שמפעיל את הגוף, ושמו גומי. המשחק גומי הוא משחק שמעורר לסבתא שלי נוסטלגיה, כי כשהיא הייתה קטנה היא שיחקה עם חברותיה גומי. את הגומי אנחנו מותחות בין שני כסאות ואז אני וסבתא מתחילות לקפוץ לפי השלבים. השלבים הם לפי דרגת קושי עולה.

סבתא שלי גרה בלוד ואני גרה בבית שמש ובכל שבוע אנחנו לא מוותרות על זמן האיכות שלנו, למרות שיש מרחק גיאוגרפי בינינו ולמרות שסבתא שלי מאוד עסוקה עדיין. חשוב לנו לשמר את המנהג שגורם לנו הנאה, שמחה וצחוקים- משחק הגומי!

הזוית האישית

אושר טהוליאן: אני מאחלת שהמשחק גומי יעבור לדורות הבאים, כלומר כשאני אהפך לאמא אני חולמת שבתי תשחק עם אמא שלי – כמו שאני משחקת עם סבתא.