מאגר סיפורי מורשת

בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה, משפחתו של סבא הסתתרה במרתף אצל משפחה נוצרית, עקב הרדיפה אחר יהודים עשירים על ידי השלטונות הקומוניסטים. כאשר פלשו הגרמנים והרומנים לאזור של בוקובינה

הם הפגיזו קודם את כל האזורים גם בהם הייתה משפחתו של סבא. למרתף היה חלון צר וארוך ליד התקרה לכיוון חוץ הרחוב. בעת ההפגזה הרים אח של סבא את סבא שהיה ילד בן 5 על הידיים כדי להסתכל דרך החלון שליד התקרה. ואז סבא ראה מטוס בוער טס לכיוון החלון של המרתף. פירוש הדבר שכל משפחתו של סבא וגם הוא בעצמו אמורים להרג. ממול לחלון היה בית שכן ועליו ארובה גבוה הבנויה מלבנים אדומות. המטוס שהגיע כבר מעל לבית השכן כנפו נתקל באותה הארובה ועקב כך שינה כיוון ונחת בוער בתוך בית שליד מרתף בו שהה סבא וכך שינתה אותה ארובה את גורל משפחתו של סבא.

למרות מזל זה נלקחה מאוחר יותר משפחתו של סבא על ידי השלטון הרומני והגרמני לגטו צ'רנוביץ שם שהה סבא במשך שנה ואחר כך הובל יחד אם משפחתו למחנה ריכוז מורגילוב שעל גבול אוקראינה.

השורש החרדי של סבי

בשנת 1870 בעיירה סטרוזינץ באזור צפון בוקובינה במרכז אירופה, אז "ארץ הכתר" של האימפריה האוסטרית, נולד למשפחת ריינר החרדית קיצונית עם מגמה של קבלה, ילד ג'ינג'י חמוד בשם משה. מוישל'ה הילד למד בחדר ואחר כך כנער בישיבה, והוריו היו גאים בו מאוד על הישגיו בלימודי התורה. אבל כאשר משה הג'ינג'וש הגיעה לגיל יח' (18) וכאמור בתורה זה הגיל לחתונה. שדכו לו מיד כלה בתולה ממשפחה טהורה וכשרה.

אבל להפתעת הוריו והקהילה משה העיז לסרב להתחתן אתה. הוא דרש בתוקף מהוריו לשדך לו נערה בשער שחור ועורה כהה, נערה יפה יפה ושמה בלומא (פרח) הרשמן – דומה מאוד בצורתה לאימך (קרן). בלית בררה נכנעו הוריו, ומשה אז עם זקן אדום וגם כך הפאות שלו. התחתן עם אהובת ליבו בלומא בחתונה יהודית בלבד, כפי שהיה נהוג בקהילה החרדית שלו, וזאת בלי לרשום נישואים אלה אצל השלטונות.

כאשר בלומא הייתה בת תשעה עשרה וחצי בינואר 1889 היא ילדה את בנם הבכור בשם יהודה (יהודה לב ארי) או כאמור בעברית אשכנזית יהודה- לייב. כאשר יהודה היה בן שנה, בלומא הייתה כבר בהריון עם תינוק חדש.

מאחר ובקהילות אלה רוב העבודה בבית הייתה פיזית, לכן כדי להוריד דברים בלומא עלתה על סולם לקחת משהוא מעליית הגג מה שקרואי "בוידם" ולמזלה הרע נפלה מהסולם. מאחר ובאותם הימים לא היה נהוג לקרוא לרופא לאישה, מצבה הידרדר מאוד והיא נפטרה כשיהודה היה בן שנה. כדי לא להפריע חלילה להמשך לימודי התורה של משה ריינר עד לתואר רב נשלח יהודה לסבתו אמא של בלומא. מאחר וחתונתם של משה ובלומא לא נרשמו אצל השלטונות נקרא יהודה על שם אימו יהודה לייב הרשמן. יהודה לייב הרשמן כמו אביו משה ריינר, למד כילד ב"חדר" וכנער בישיבה ובה לימודי תורה כדי שגם הוא יגיע להיות רב הקהילה.

את קבוצת האברכים של יהודה לייב לימד אחד הרבנים המוערכים והנערצים בקהילה החרדית ובסביבתה. תלמידו היו מוכנים ללכת אחריו באש ובמים, לכל מקום שהוא היה מוכן להוביל אותם. יום אחד החליט הרב הנערץ לנסוע לבקר את קרוביו בארצות הברית שבאמריקה.

בזמן ההוא אפשר היה להגיע לאמריקה רק באמצאות אניות שעגנו בנמל לחוף הים השחור. הנסיעה לנמל ארכה מספר ימים ולאמריקה כחודש ימים על הים הכול בכיוון אחד. לכן הביקור לאמריקה הביא לכך שהרבי הנערץ נעדר מהקהילה שלו למעלה מחצי שנה.

כאשר האברכים תלמידו באו לקבל את פניו הם נדהמו לראות את הרבי האהוב הנחשב מגדולי התורה יושב ומעשן סיגר!!!!!!!!! ואז שאלו האברכים תלמידיו, "מה אתה עושה רבנו מורינו הרי שבת היום"!!!

ואז ענה להם הרבי, "שבועות הייתי על פני הים לבד עם עצמי ומחשבותיי גם הם שטו עימי רק אני מול המים של הים והשמיים ומחשבותיי תרו לאחר תשובות לשאלותיי, ואז הבנתי פתאום שהדבר החשוב ביותר לאדם בשבת זה "עונג שבת". ושאלתי את עצמי מה העונג שלי בשבת ואז הגעתי למסקנה שהוא עישון סיגר!!!!

למרות שתלמידיו נדהמו מתשובתו זה בכל זאת חלחל במחשבותיהם ורבים מהם התחילו להתחקות לאחר המשמעות של "עונג שבת" מושג המהווה מחלוקת גם בימים אלו בעם היהודי בארץ או בתפוצות.

הקהילה החרדית אשר הקפידה לנהוג אך ורק על פי החד-פרושי מה שאמור בתורה, לא הייתה מוכנה לקלוט אנשים בעלי מחשבות עצמאיות בעלי אופקים רחבים, הכריזו על הרב הנערץ מכל, כי איש שיצא מדעתו אישפזו אותו, נגד רצונו, בבית חולים לנפש. עקב כך חלק מהאברכים מתלמדיו מרדו, דבר שהיה נדיר בימים ההם, ועזבו את הקהילה ו-"חזרו בשאלה". ביניהם היה גם יהודה לייב.

לאחר נדודים רבים הגיע יהודה לייב הרי הוא יהודה לב-ארי, לעיר הבירה ווינה ושם החל לקרוא לעצמו לאון (אריה בלעז) לאון הרשמן, בלי לשנות את שמו הפרטי באופן רשמי ברישום האוכלוסין בווינה. לאון הרשמן נירשם והחל ללמוד בבית ספר שמגמתו ממסחר. הוא סיים בהצטיינות את בית הספר בשנת 1908 בהיותו בן 19 והחל לעבוד באחד ממשרדי היבוא ויצוא בעיר.

החתונה והמלחמה

לאון הרשמן הבין שהקשר שלו עם משפחתו החרדית נותק לחלוטין, והוא נחשב על ידם כבן שנהרג. לאון היה נחשב כגבר נאה מאוד, דומה מאוד לבלומה אימו, קרי, שחום עור ושערות שחורות עם שפם מתחת לאפו כי זכר לזקן ופאותיו בנעוריו שבישיבה. הוא היה הולך ברגל יום יום לעבודתו דרך אותם הרחובות, וזאת מבלי להבחין שמאחד המרפסות צופה בו, באופן קבוע, נערה בהירת עור ובהירת שער עם עניים ירוקות, נערה שלאט לאט הרגישה רגישות רבה אליו.

הנערה ששמה היה לוטי דנציגר, בת בכורה למשפחה יהודית שבה שלוש בנות וארבע בנים, שהגיע גם היא לווינה מאזור צפון בוקובינה כמו לאון. דרך חברות ומכרים היא הצליחה לפגוש את לאון ומיד פרחה אהבה עזה ביניהם, שבעקבותיה הם נישאו בווינה בשנת 1910.

עם פרוץ מלחמת עולם הראשונה גויס לאון לצבא אוסטרו-הונגריה ונלחם בחזית האיטלקית אז באת ברית נגד אוסטריה גרמניה. הוא הצטיין וקיבל מספר עיטורים על אומץ ליבו בקרבות.

הוא היה שולח ללוטי אשתו אהובתו גלויות עם תמונות במדים מעמדות המבוצרות עם בולי עץ כי נהוג באותם הימים. לוטי שהיא שהעתיקה את מגוריה לצ'כיה לעיר "ברנו" הייתה מבקרת הרבה מאוד בבירה של צ'כיה והיא "פראג" עיר עם בתים ורחובות בעלי מראה ארכיטקטוני מדהים ביופיים. גם לוטי אהבה מאוד אסתיטיקה ויופי בהיותה גוזרת-מעצבת בתחום הביגוד.

בעיר הזאת היא גמרה אומר שבמידה ואחד מילדיה יהיה מוכשר בעיצוב היא תשלח אותו או אותה ללמוד ארכיטקטורה בפראג. זאת הייתה מעין משאלה שלה, שעקב השואה במלחמת עולם השנייה היא לא זכתה לראות את אחד מבניה, מוכשר לכך זוכה בתואר ארכיטקט שכול כך רצתה בו.

המשפחה ובניית הבניין שלה

לאחר גמר המלחמה, בשנת 1917 מחליט הזוג לוטי ולאון לחזור לצ'רנוביץ שבצפון בוקובינה אזור שורשי נעוריהם, אשר בינתיים צורפה לרומניה בהיותה בעלת ברית במלחמה נגד גרמניה ואוסטריה.

בצ'רנוביץ הזוג מתחיל להתבסס ולשאוף להקים בית מגורים משלהם. לאון הרשמן עבד בעירייה והיה מאוד מעורך וקודם למנהל אגף הארכיון של העירייה וסביבתה. לוטי – היוזמת של משפחת הרשמן מתחילה לעבוד כעצמאית בתחום בגדי אופנה. ההכנסה החודשית גדלה מאוד והזוג התחיל לחסוך לחלומותיהם לבנות בניין מגורים משלהם.

בינתיים בשנת 1919 נולדה להם ילדה בשם ברטה וכעבור שנה שנה נולד להם בן בשם מילאו לשם פינוק הם קראו לו בובי שפירושו בגרמנית בנצ'ו באותם הזמנים להיות הורים לזוג ילדים משני המינים היה מספק את ההורים, והם לא התכוונו להביא לעולם ילדים נוספים. לכן הזוג לוטי ולאון בהגשמת חלומם לבנות בניין קומות שבו היו דירות וחנויות להשכרה למעט הדירה הפרטית שלהם.

לאחר חיפושים הם מצאו מגרש באזור האוניברסיטאות רחוב גבוה בעיר. לוטי ולאון פנו לארכיטקט דוסצ'נקו אשר בפברואר 1929 תכנן להם את הבניין של 4 קומות 8 דירות ושתי חנויות והוא גם ליווה את הקמתו.

בשנת 1933 מצא הרופא של לוטי, כי באופן, היא בהריון מתקדם. ההיריון היה ללא תכנון כיון שכבר היו להם שני ילדים גדולים. לוטי ממש לא רצתה את הילד והיא התקשרה לרופא הפרטי לבדוק אפשרות של ביצוע הפלה. כאשר לאון שמע על כך הוא התקשר לרופא והודיע לו שאם יעשה כך הוא יתבע אותו. ואז הגיעו לאון ולוטי להסכם בו הוא התחייב לטפל בילד שיהיה וזאת מאחר והיא התביישה שבגילה יש לה תינוק חדש. בתחילת פברואר בשנת 1934 נולד למשפחת הרשמן בן, אח לברטה בת 15 ולבובי בן 14.

כאשר נגנבה השמועה למשה ריינר אביו של לאון על לידתו של הבן ביקש להיות נוכח בעט ברית המילה שיקראו לבן סלו על שם אחד מאבותיו שהיה גדול בתורה. למרות הבטחותיו של משה לחדש את הקשר עם בנו לאון הוא לא קיים את הבטחתו. רק מאוחר יותר התברר שהשם סלו מקורו מאחד מראשי הכוהנים שבימי עזרא.

כיצד קשורות הדמויות לסבי

בלומא הרשמן ומשה ריינר הם ההורים של לאון שהוא הסבא של סלו וסבא וסבתא רבה של קרן לוטי ולאון הם ההורים של סלו והסבא והסבתא של קרן היא אימם של עידו ועילי סלו הרשמן הוא האבא של קרן והסבא של עידו ועילי

העשרה:

בוקובינה -אזור היסטורי המחולק בין רומניה ומולדובה, מצפון-מזרח ו-אוקראינה, ממערב. בעבר הייתה בוקובינה דוכסות באימפריה האוסטרו-הונגרית.

 תשע"ו  2016תכנית הקשר הרב דורימורה מוביל: אשל הרשקוביץמדריכה: ליאורה כהן