משולש הערכים - צופים גדנ"ע ומשפחה ציונית

משולש הערכים – צופים גדנ"ע ומשפחה ציונית

מאת: ליאורה לאון (אביגל)

ארץ לידה: ישראל - Israel

מנחה: מאיה שקד

שם ועיר בית הספר: ישראל - Israel - רעננה - שקד

תאריך פרסום: 7 ביוני 2016

נושאי הסיפור: בית ומשפחה היסטוריה התיישבות

סבתא ליאורה והנכדים מאיה וניר

ליאורה ויהודה ז"ל ביום חתונתם

ציוני דרך בחיי - שניים עשר שבטייא

תכני ה"פעולות", הטיולים בארץ, מחנות הקיץ בצופים (שזכו לכינוי ג'אמבורי), קורס ההדרכה של הצופים בקיבוץ רמת יוחנן, והפעילויות בגדנ"ע וב"שירות הלאומי ", נתנו ממד ישראלי עכשווי לסיפור בניית הארץ להם היינו קשובים כילדים במפגשים המשפחתיים.

כילדה וכנערה נסעתי הרבה, עם הוריי ואחותי, ל"סופי שבוע" בראשון-לציון ופתח-תקווה. למפגשי המשפחות שפירא, פינחסוביץ, שמוטקין, וסימקין לדורותיהם.

ינקנו, לגמנו, שאפנו אל קרבנו והקשבנו לסיפורי גבורות גדולי הדור במשפחה שלנו משפחת "ביל"ויים" ו"חובבי-ציון".

אבי המשפחה, הרב צבי שפירא, הסבא רבא של אמי, לביאה, עלה ארצה בשנת 1880 (שנתיים לפני הביל"ויים), והתיישב עם אשתו וילדיו בירושלים. בנו, הסבא רבא שלי, יהושוע שפירא ואשתו סבתא בתיה, לבית פינחסוביץ, היו ממקימי שפייה (על יד זיכרון-יעקב). —

לוט מידע אודותיו, לקוח מה "אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו". [נספח א']

טרם שהקימו את שפיה, עבדו יהושוע שפירא ובתיה בנטיעות, בהכשרת הקרקע ופיתוח זיכרון-יעקב ובנותיה, שפיה ובת שלמה ואף קבעו את ביתם בזיכרון-יעקב. סבא יהושוע נמנה עם ראשוני העובדים ביקב בזיכרון-יעקב. ביתו הינו הבית הסמוך ליקב וכיום מתגוררים בו נכדיו וניניו. [נספח ב']

משפחת פינחסוביץ המורחבת הינה משפחת "ביל"ויים". אביה של סבתא בתיה, הרב יוסף פינחסוביץ, הינו מראשוני פתח-תקווה. מרדכי, אחיה של סבתא בתיה, התגורר במושבה פתח-תקווה, בבית הפקידות הראשון. מרדכי השתייך לקבוצת החתומים על ספר התקנות תרנ"ז. לימים נישא מרדכי לרבקה לבית איכילוב. (ניר ז'יכלינסקי ואחותו שירי נולדו בבי"ח איכילוב).—

לוט מידע אודותיו,לקוח מאלבום המשפחות במוזיאון ראשון לציון [נספח ג']

מרדכי ורבקה קנו יחד אדמה והתנחלו בראשון-לציון. מרדכי נטל חלק מרכזי אף בחיי הקהילה בראשון-לציון. מרדכי חתום על ספר התקנות של המושבה. מרדכי חתום על המכתב: "לבטל את המושבים המיוחדים לפקידי הברון בבית הכנסת בתרס"ד (1906). מרדכי היה כאמור, כורם ואף מנהל פנקסים ראשי ב "כרמל מזרחי". מרדכי כתב רשימות בעיתונים "החבצלת" ו "ההשקפה".

משה אחיה של סבתא בתיה, הקרוי בפינו "הדוד משה ", נישא לבתו של אברהם שפירא זקן השומרים. אברהם שפירא זקן השומרים, נולד באוקראינה למשפחת רבנים. עלה בתחילת שנות העשרים לחייו מנמל אודסה לנמל יפו.

אברהם שפירא, היה פעיל בהגנת המושבה פתח-תקווה, וב- 1890 מונה לראש השומרים. אברהם שפירא, פיתח ארגון הגנה תקיף וחזק שהיווה גורם הרתעה בפני פגיעה בתושבי פתח-תקווה וגניבת רכושם. אברהם שפירא, בחר כמתווה את מודל השכנות טובה עם ערביי הסביבה. מימרתו הידועה הייתה: לא להרוג ולא להיהרג. —

לוט מידע אודותיו הלקוח מוויקיפדיה.

צבי שפירא, סבי, אב אמי, היה קצין בכיר במפקדת משטרת טבריה. סבי צבי הינו הסבא רבא של בנותיי, בנו של יהושע שפירא ממקימי שפיה. רכוב על סוס הגן על טבריה בימי הפרעות. משנתו הסדורה המזכירה מאד את זו של אברהם שפירא, הינה שכנות טובה עם ערביי הסביבה. סבי וסבתי

הקצין צבי שפירא, נהג בכבוד במנהיגי האוכלוסייה הערבית בטבריה ורכש את אמונם. לכן, היו הם אלה שעדכנו אותו אודות המהומות המתוכננות בעיר. מידע מקדם זה אפשר לו הכנה למתקפה בשנת 1929 ובהיערכות מבריקה מנע את הפרעות ביהודים.

סיפור מפורסם נוסף אודותיו בהיותו תובע כללי הינו, כיצד להציל נער ערבי חף מפשע שנדון למאסר באשמת רצח.

בסופי שבוע אלה, בראשון-לציון, התארחנו בביתם של טובה ובנימין שמוטקין הנהדרים. זכינו לאירוח בחמימות שאין כמותה. היו אלה סופי שבוע קסומים. מאז ומתמיד, ההילה המשפחתית עטפה אותם. אבל ממש לא רק. בנימין אפשר לנו, הילדים העירוניים, לקטוף פרי הדר שבחצר ואף לקח אותנו לבקר בבית האריזה שבניהולו. התבוננו בפליאה בכול תפוז הנעטף בנפרד (בנייר כתום דק שהיה מודפס עליו jaffa) ומונח בתיבת המשלוח לייצוא.

אימא וטובה, שהיו בנות דודות (מדרגה שנייה), היו ממתיקות סוד. אבא אברשה ובנימין שוחחו בענייני כלכלה ומסחר. גילה, דוביק, שמוליק ואני, (לעתים אף עם זוהר לבית פינחסוביץ שגר ממול),שיחקנו יחד.

סופי השבוע בפתח-תקווה התקיימו אצל יהודית (לבית פינחסוביץ) ויואל סימקין והיו עליזים ושמחים במיוחד. הבית היה בית פתוח ומקום התכנסות לאנשי ארץ-ישראל היפה, המספרים את סיפורי התקומה של המשפחה. זכור לי

במיוחד ערב נהדר עם הזמרים אילקה (וייבן עוזיהו מגדלים בירושלים…).

אימי לביאה, בתו של צבי שפירא, סבתא רבתא של ניר ז'יכלינסקי ומאיה שקד.

מתמיד לביאה הייתה גאה מאד ב"ייחוס המשפחתי" והקפידה לשמר את הקשרים עם כל

השבט. מאורעות 1929 בטבריה, גבורתו של אביה צבי, רכוב על סוס, כנגד הפורעים וימי המגורים בתוך תחנת המשטרה בכדי להיות מוגנים, הותירו בה זיכרונות עזים.

זיכרון עז נוסף הוא ההחלטה המוקפדת שילדי המשפחה, היא ואחיה, ידברו עברית רהוטה ותקנית. לשם כך, שכר סבא צבי את שירותיה של הדסה נובק מקיבוץ מרחביה שהייתה מגיעה לביתם מידי יום ללמדם עברית.

מניין המילים המוקצב לי, מכווץ הפלגה אל מעמקי התחושות הרגשיות, שהיו מנת חלקי בנעוריי ואף בולם שרטוט חשיבתי / ערכי של מבנה מרשים של תובנות של נערה מבית ציוני אוהב ישראל, הגדלה בארץ בדורי. ברי לי, כי העשייה שלי במהלך חיי, הינה רקמה שזורה של חוטים רבי גוונים בתקשורת בינאישית ותהייה, למידה והוראה של השילוב המופלא גוף-נפש, נשמה, אנרגיה ורוח.

נקודות ציוני דרך בחיי

התנדבתי בבית היתומים ברחוב גאולה בחיפה.
התנדבתי במעון ילדים ע"ש שבתאי לוי, בחיפה.
הייתי מורה חיילת בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל".
למדתי, ב"אוניברסיטה העברית" בירושלים, סוציולוגיה וחינוך.
עבדתי ב"שכונת האזבסטונים" בירושלים.
עבדתי בשכונת נשר ותל חנן בחיפה.
עבדתי כקולטת ב"עליית הנוער", המטפלת בהעברת ילדי עולים וילדים ממשפחות מצוקה, לפנימיות וקיבוצים.
ניהלתי מרכזי קליטה ב"סוכנות היהודית", 1997-1988: מרכז קליטה לעולים מברית המועצות (דאז), מדרום אמריקה, מאתיופיה, סטודנטים עולים הלומדים בטכניון בחיפה ובית מגורים לעולים קשישים.
סיימתי לימודי רפואה סינית.
הוצאתי קובץ של שני דיסקים בדמיון מודרך.
כתבתי והוצאתי לאור שני ספרים: