מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משואה לתקומה – משפחת רוטבאום

סבא יעקב
סבא יעקב בגיל 3
הגדה משפחתית משפחת רוטבאום

משואה לתקומה – משפחת רוטבאום
אבי משה (מוניק) נולד בפולין בעיר לובלין, בני משפחתו היו דתיים אביו היה גבאי בבית הכנסת בעיר. ידוע לי שהיו לו מספר אחים (לא ידוע לי כמה) לאביו קראו יעקב לא ידוע לי מה היה שם אימו. הפרטים אינם ידועים לי כיוון שהוא נפטר בהיותי בן 13 ומעולם לא סיפר לי דבר הקשור למשפחתו או לשואה, כל הידוע לי הוא מסיפורים שאימי ואחי ידעו, וגם להם לא היו פרטים רבים.
 
שואה
הורי היו נשואים בפעם השנייה, לכל אחד מהם הייתה משפחה קודמת, לאבי הייתה אישה ושנים או שלושה ילדים וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, ריכזו הגרמנים את היהודים ,ביניהם את הוריו ובני משפחתו של אבי ושלחו אותם למחנה ההשמדה, ככל הידוע לי מיידנק. אבי הצליח לברוח ולהינצל מהגורל של שאר בני משפחתו שניספו ככל הנראה בשואה. אימי פולה נולדה בברית המועצות (אוקראינה) בעיר קייב, את אימה הרגו פורעים אוקראינים בהיותה בת 4 או 5 והיא נשארה יתומה יחד עם אחותה ואחיה. לפני שהרגו את אימה ביקשה סבתה מהפורעים שירחמו על האמא ויהרגו אותה אך הפורעים לעגו לה והיכו אותה והרגו את האם שהייתה בת 25 .
 
אביה של אימי לא יכול היה לטפל בשלושת ילדיו ומסר אותם לגידול בבית יתומים. כשאימי התבגרה הייתה בקשר קרוב עם אחותה והן גדלו מספר שנים אצל הסבתא. אחיהן יצא לעבוד והן לא היו בקשר קרוב איתו . במהלך השנים ניסתה אימי לאתר את אביה וכשנודע לה היכן הוא, התברר שהשלטונות עצרו אותו והכניסו אותו לכלא (מהיותו יהודי). היא תיאמה מספר פעמים להיפגש איתו בכלא אך בכל פעם דחו השלטונות את המפגש. והיא לא הצליחה להיפגש איתו.
 
אימי עבדה במפעל לייצור נעליים והגיעה לתפקיד מנהלת מחלקה, אחותה עבדה במפעל לייצור נשק. אימי התחתנה ונולד אחי סשה (אלכסנדר) וכשפרצה מלחמת העולם השנייה, בעלה גויס ושירת כקצין בצבא האדום (הרוסי), בזמן המלחמה נהרג ואימי נשארה עם אחי שהיה תינוק וכשהחלו התקפות של הגרמנים על אזור מגוריה, פינו הרוסים את משפחות הקצינים לאזור מוגן מחוץ לאזור הקרבות. אבי שהצליח לברוח ממחנות ההשמדה, נדד מפולין לרוסיה שאליה הגרמנים עדיין לא הגיעו. בסיום המלחמה הכירו הורי והתחתנו.
 
הגשמה
בשנת 1948 עם קום המדינה עלו לארץ, בדרכם לארץ הם שהו במחנה מעבר באוסטריה , עם סיום הקרבות נחתו בארץ וגרו במעברה בבאר יעקב ולאחר מספר חודשים עברו לגור בעיר לוד, שתושביה הערבים ברחו ועזבו את בתיהם. אבי עבד בעבודות מזדמנות שונות ובשלב מסוים החל לעבוד כגנן בעיריית לוד. אימי ואבי רצו להביא ילד משותף. לאחר מספר רב של הפלות, בחמישי בחודש דצמבר בשנת 1950, בחג החנוכה, אני נולדתי וקראו לי על שם סבי, מצד אבי, יעקב.
 
תמונה 1

 
סבא בילדותו

אבי ראה בזה ניצחון שלו על הנאצים שהשמידו את כל משפחתו. אני גדלתי כל השנים בעיר לוד. כשאחי החל ללמוד בבית הספר שינו את שמו הפרטי וקראו לו חיים עד סוף ימיו, רק אבי, אימי ואני קראנו לו סשה. כשאחי סיים את לימודיו הלך לעבוד כמכונאי רכב, אימי הייתה עקרת בית ואבי לצורך השלמת הכנסה עבד בנוסף לעבודתו בעירייה גם כגנן באחזקת גינות פרטיות וכמפעיל מערכות הגברת קול באירועים ציבוריים (חגיגות יום העצמאות, הרצאות) ובאירועים פרטיים (חתונות ושמחות אחרות), אחי ואני עזרנו לו בעבודות השונות וזכור לי שהיינו חוזרים הביתה לאחר סיום האירועים השונים, בשעות מאוחרות של הלילה ולמחרת הייתי צריך לקום לבית הספר.

 
לעתים קרובות בצאתי מבית הספר הייתי רוכב על אופניי והולך להשקות בגינות אותן תחזק אבי. כשאחי הגיע לגיל 18, התגייס לצה"ל ושירת כמכונאי רכב ביחידת סיוע לצנחנים. עם סיום שרותו הסדיר נשאר בשרות קבע והמשיך ביחידתו כמפקד סדנת רכב. כשהייתי בן 12 אחי התחתן ובגיל 13 חגגו לי בר מצווה ולאחר מספר חודשים אבי חלה ואושפז בבית חולים ולאחר תקופה קצרה נפטר. היה זה בתקופת החופש הגדול לאחר שסיימתי ללמוד בכיתה ח'.
 
 בר מצווה 
תמונה 2
 
 
 משפחתי
תמונה 3
 
                                                תמונה משפתית של סבא יעקב
 
נשארתי עם אימי ודאגתי כבוגר לכל הפרטים הנוגעים לבית ולכל הקשור לבריאותה הרופפת של אימי. דודתי (אחות אימי), שעבדה במפעל לייצור נשק ברוסיה, לא הייתה בקשר עם אימי מפחד השלטונות ,אך עם פתיחת שערי העלייה מרוסיה יצרה קשר עם אימי וביקשה לעזור לה לעלות לארץ. אימי שלחה לה כסף ומסמכים שהיו דרושים וכך נוצר ביניהן הקשר שנותק במשך כ40 שנה, כשבוע לפני עלייתה לארץ נפטרה, ולא זכתה לעלות ארצה ולהיפגש עמנו, שהיינו בני משפחתה היחידים, כיוון שהיא לא נישאה מעולם ולכן לא הקימה משפחה משלה.
 
 המשכתי את לימודי בבית ספר תיכון מקצועי, במגמת מכונאות מטוסים.
לאחר 4 שנים התגייסתי לחיל האוויר.
 
שרות הצבאי בחייל האוויר
 

תמונה 4 
 
סבא יעקב בצבא

תמונה 5

 
בתום שרותי הצבאי עבדתי כראש צוות, בחברה שייצרה מתקנים שיועדו לבדיקת מערכות המטוס וכמו כן ייצרה החברה מתקנים לטרקטורים כגון: מחפרים, מעמיסים, מנופים וכו'.
 
בית ומשפחה 
תמונה 6
 
בשנת 1973 התחתנתי עם אשתי ריקי ובשנת 1975 נולדה ביתנו הבכורה מירב (אימה של נוי), ובשנה זו החלטתי, שעלי להשקיע מעצמי ולתרום לחברה ולמדינה. התחלתי ללמוד ובמקביל ללמד בבית ספר תיכון מקיף, לימדתי במשך יותר מ30 שנה מקצועות טכנולוגיים ומקצועות תעופה. כמו כן, במהלך שנים אלו הייתי מחנך ורכז שכבות בבית הספר, בתפקידים אלו עזרתי רבות לתלמידי והייתי להם גם חבר ומשענת בשעת צרה. במהלך לימודיהם ליוויתי אותם ויעצתי להם בכל נושא בו פנו אלי. ועם חלקם הגדול אני עדיין בקשר. בשנת 1977 נולד בני לירון ובשנת 1981 נולד בני תומר.
בתי מירב נישאה לעפר ונולדו נוי ועידו. בני לירון נישא לליטל ונולדו נדב ונועה.- בני תומר נישא לסיון ונולדו אביתר ודריה. בשנת 1999 נפטרה אימי, שזכתה לראות בחייה את ילדי, מירב, לירון ותומר.
 
הנצחה – הגשמת חלום
הולדת ילדי ונכדי היא הגשמת חלומם של הורי שרצו להביא אותי לעולם לצורך המשכיות משפחת רוטבאום שהושמדה ברובה בשואה. כיום גם ילדיהם של ביתי מירב ובעלה עפר, נוי ועידו, רוצים לכשיגדלו להוסיף את השם רוטבאום לשמם, כדי ששם זה ישמר לדורות הבאים כהנצחה.
 
לפני כ- 10 שנים פרשתי לגמלאות , וכיום אני משקיע את מירב זמני לילדי ונכדי.
 
תמונה 7
 תשע"ה 

מילון

מיידנק
התבצעה במיידנק השמדה בתאי גזים ובמשרפות

ציטוטים

”אבי הצליח לברוח ולהינצל מהגורל של שאר בני משפחתו שניספו ככל הנראה בשואה“

הקשר הרב דורי