מאגר סיפורי מורשת

הכל התחיל אי שם ברוסיה הלבנה בעיירה הומל כאשר סבא וסבתא החליטו בשנת 1889 לקחת את בנם הבכור חיים ולעלות לארץ ישראל.—  

         

זה היה לא פשוט הזוג הצעיר התמקם תחילה בכפר הערבי יהודיה (היום העיר יהוד) ולאחר תקופה קצרה עברו לשכונת נווה צדק. השכונה היהודית הראשונה בקרבת יפו. הזוג הרחיב את משפחתו וסבתי מלכה כבר נולדה

ביפו ולאחר מכן גורשה יחד עם יהודי יפו ותל אביב לכפר סבא הקטנה.

—           

סבתא מלכה לבית קרמין שעליה נאמר "אשת חייל מי ימצא". על אף אסונה הכבד כאשר אביה מיכאל ואחיה

הבכור חיים נהרגו בבאר שבע, כאשר מטוס בריטי הפציץ את תחנת הרכבת הישנה והשניים יחד עם עוד 14

עובדים נהרגו. סבתא מלכה שהייתה בסך הכל בת 12 הפכה להיות האם והאחות וטיפלה בשאר בני המשפחה

שהיו קטנים ממנה.

          

סבא ברוך איש אמיץ וישר דרך שמר על שדות כפר סבא והמושבה השכנה מגדיאל הכיר את סבתא מלכה

והשניים נישאו בשנת 1921.—  בכפר סבא, הכירה איש צעיר ויפה הלוא הוא סבא ברוך אברוצקי השניים הקימו

בית ומשפחה לתפארת בכפר סבא הקטנה, לא לפני שנדדו בעיקבות גיוסו של סבא למשטרה הבריטית ושירותו

בטול כרם, ראש פינה ובגליל בכלל.

לאחר שנים רבות של חברות בתנועת "הנוער העובד" בכפר סבא הגעתי יחד עם גרעין "אדווה" לקיבוץ "עין גב"

שעל שפת הכינרת ממערב להרי הגולן.— באותה תקופה, שנת 1966, ישבו הסורים על מצוק הגולן וכמעט מדי יום

ביומו הפגיזו את הקיבוץ, הן את הבתים והן ירו על חברי הקיבוץ שעבדו במטעי הבננות והתמרים, כרם הענבים

ועל כל מי שזז באזור או שט על גבי הכינרת על מנת לדוג דגים. למרות הקושי הביטחוני ומזג האוויר החם התמידו

חברי עין גב בעקשנות להמשיך בעבודתם החקלאית, ולחיות את חייהם הכמעט רגילים על אף הסכנות       

עין גב נוסדה ב 1937 ובקרוב תחגוג את שנת ה 80 להיווסדה.— 

          

משאת חיי הייתה להגיע לקיבוץ על מנת לחיות את חיי השיתוף, בחברה צנועה שערכים האירו את חייה ברוב

שנותיה של התנועה הקיבוצית ובעיקר לחקות את סבא ברוך ולהיות חקלאי.— עם הגעתי לקיבוץ עין גב הוחלט על

ידי ועדת עבודה שתחילת חיי בקיבוץ תהייה דווקא במטעי הבננות. הסכמתי לדבר בתנאי שבשעותיי הפנויות

אעבוד בהתנדבות ברפת. עובדה שסייעה לי לבקש לעבוד ברפת עם שחרורי משירות סדיר.

—           

במהלך התקופה כבר הכרתי את אשתי לעתיד, דורית, בת קיבוץ געתון שבגליל המערבי שמשפחתה התמקמה

מאוחר יותר ברמת השרון, ובתור חניכת הנוער העובד הגיעה לעין גב עם גרעין הנח"ל, ואין ספק שהייתה זאת

אהבה ממבט ראשון. דורית שירתה יחד עם חבריה בהיאחזות נח"ל גולן שברמת הגולן. —נישאנו בקיבוץ ובעקבות השירות הצבאי הממושך עברנו מהקיבוץ לדרום, לבאר שבע עלינו לכפר סבא, חזרנו לעוד תקופה בקיבוץ עברנו דירות רבות הגדלנו את המשפחה שמנתה לבסוף שלושה בנים ובת, איתמר, הגר, אביתר ואלדר. וחזקנו את

שורותינו בעוד חמישה נכדים.

 

תפקידי בצבא היו: מפקד כיתה בנח"ל. מפקד מחלקה בסיירת "אגוז".קצין החל מדרגת סגן ועד אלוף משנה

ביחידת מודיעין מיוחדת.באינתיפאדה הראשונה, מאחר ואני דובר ערבית  הושאלתי לשנתיים למנהל האזרחי ושימשתי מושל "טול כרם" ו"קלקיליה" ולאחר מכן חזרתי לחיל המודיעין.—

    

בשלל האירועים המלחמתיים והקרביים אותם עברתי צברתי מחד ניסיון ומאידך צבורה של רגש, פחד, אחריות

כבדה על עשרות רבות של קצינים וחיילים ששירתו תחת פיקודי ובכל יום כל אובדן חיים של אחד מפקודי גרם לי

להבין את קדושת החיים והאדם.—

כשעמדתי מול משפחת החייל או הקצין שנפגעו בלבנון, היה לי מאוד קשה ומרגש. עם כל זאת השקט הגבי

שקיבלתי ממפקדיי ובעיקר ממשפחתי וחברי הקיבוץ ביחד כולם עודדו אותי להמשיך ולהצליח בתפקידי. —    

       

מלחמת ששת הימים הייתה הפתיחה של שירותי הצבאי ושיאה של הגאווה הן הצבאית והן הלאומית. לעומתה מלחמת יום הכיפור הייתה היפוכו של דבר וגרמה אכזבה רבה מתפקוד הצמרת המדינית והצבאית וכאן כבר

הבנו שמלחמה זה לא משחק ילדים ואובדן החיים הנוראי שקרה במלחמה הזו הסיט את דעתנו מהניצחון הצבאי

אל המפלה המדינית.—