מאגר סיפורי מורשת

האירוע שהשפיע על מרים הוא מלחמת העצמאות שפרצה בשנת 1947.

מלחמת העצמאות הינה המלחמה הראשונה בין ישראל ובין מדינות ערב, שהחלה ערב הקמת המדינה ונמשכה עד ינואר 1949,

המלחמה פרצה על רקע דחיית מדינות ערב והוועד הערבי (הפלסטיני) העליון את תוכנית החלוקה של ארגון האומות המאוחדות – החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות 181,כבר בעת הוויכוח בעצרת הכללית של האו"ם איימו נציגי המדינות הערביות כי ישתמשו בכוח כדי למנוע את מימוש ההחלטה.

 אלימות מהצד הערבי פרצה יום לאחר קבלת החלטה 181. אוטובוס שהסיע יהודים נורה בקרבת נמל התעופה לוד, הוועד הערבי העליון הכריז שביתה כללית והרובע המסחרי היהודי שליד שער יפו בירושלים הוצת ונשדד.

בארץ עדיין היו כ-100,000 חיילים בריטים, וכוחם עלה בהרבה על זה של שני הצדדים הלוחמים, אולם המדיניות הבריטית היתה שלא להתערב בלוחמה אלא כדי לשמור על ביטחון הכוחות והמתקנים הבריטיים.

בתקופה זו נכללו בפעילות הצבאית הערבית צליפות והטלת פצצות לעבר התחבורה היהודית לאורך הכבישים המרכזיים ולעבר שכונות יהודיות מבודדות בערים מעורבות וביישובים מרוחקים.

עם פרוץ המלחמה מנתה האוכלוסייה היהודית בארץ-ישראל כ-600,000 נפש. לרשותה עמד כוח סדיר מצומצם. 2,100 אנשי פלמ"ח, 9,500 אנשי חי"ש של ההגנה וכ-1,500 אנשי אצ"ל ולחי"י.

הכוח היה מצויד בנשק קל, ועמדו לרשותו רק כמה מטוסים קלים. במהלך המלחמה, ובייחוד מאז הקמת צה"ל מיד אחרי הכרזת המדינה, התרחב הכוח.

קשה להעריך את עוצמת הלוחמים הערבים, משום שרוב אנשיהם היו מגויסים חלקית או מתנדבים לשעה. בשלביה הראשונים של המלחמה היו בהם כ-9,000 איש שקיבלו הכשרה צבאית במסגרות בריטיות קודם למלחמה. לפי אחת ההערכות, מספרם הגיע בשיאו ל-14,000. אליהם הצטרפו בתחילת 1948 כ-6,000 מתנדבים במסגרת צבא ההצלה של הליגה הערבית בפיקודו של פאוזי קאוקג'י, 1,500 מתנדבים מצרים וגדוד דרוזי שהגיע מסוריה והשתתף בכמה קרבות לצד צבא ההצלה.

במלחמת העצמאות נגרמו לישראל אבדות קשות מאוד: יותר מ-6,000 הרוגים – כמעט 1% מכלל האוכלוסייה, בהם יותר מ-4,000 חיילים. אבדות הערבים נאמדו בכ-2,000 הרוגים מהצבאות הסדירים הפולשים ומספר לא ידוע של לוחמים פלסטינים בלתי-סדירים.

כשפרצה המלחמה, מרים הייתה בת 12.

מרים מספרת שבמלחמה היה לה קשה מאוד, והיא זוכרת שהיו המון הרוגים ופצועים.

אחרי המלחמה המצב הכלכלי היה מאוד קשה. אנשים קנו מזון באמצעות תלושים.

שנה שלמה אנשים לא קנו פירות וירקות, זאת בזכות זה שהאנשים קיבלו בחינם מצרכים אלה, בזכות נטישתן של הערבים את המקום, עקב המלחמה, אשר השאירו שדות חקלאיים.

בתקופה זו היו הרבה פליטים, אנשים גרו באוהלים ואחר כך המדינה דאגה לחלק בתים.

מרים ומשפחתה התגוררו בתל אביב (בשכונת כרם התימנים) ועד לפני שנה היא גרה שם.

במשך הזמן התחילו לפתוח מרכזי נוער ומקומות בילוי לנוער, פתחו בתי ספר, מסעדה אחת או שניים, וגם הקימו תנועות נוער, ופתחו חוגי ספורט וכך היו לנו מקומות להיות בהם בצהריים.

בנימה אישית: מרים יקרה, שמחתי מאוד להכיר אותך למדתי הרבה דברים חדשים מהסיפורים שלך.

היה לי כיף איתך ונהנתי מכל רגע. אני מאחלת לך הרבה אושר שמחה ובריאות.