מאגר סיפורי מורשת

מוקדש באהבה לזכרם של הורי בלה ויחזקאל באום מחלוצי ההתיישבות החדשה בבאר שבע.

נולדתי בשנת 1942 בעיר מגניטגורסק בהרי אורל שברוסיה. בגיל 4 עברנו לפולין הורי אחי ואני. משם עלינו לישראל בגיל 6, לא לפני שערכו לנו מסיבת פרידה כשבשיאה הגישו לנו תפוז וכל אחד אכל פלח (בימים אלו התפוזים היו יקרים מאוד וזאת הייתה מחווה של אהבה וברכות לקראת העלייה לארץ).

 

אני זוכרת שהיה מאוד צפוף באוניה ,ישנו על דרגשים מעץ כשלכל משפחה הייתה פינה משלה. בתחנת הביניים במרסי הורי איתרו את דודתי בעזרת הג'וינט והייתה פגישה מאוד מאוד מרגשת אחרי שנים רבות של ניתוק. הגענו לארץ ואורות חיפה נצנצו באופק. הגענו לארץ ואורות חיפה נצנצו באופק.

משם העבירו אותנו למעברה בבאר יעקב (דיור ארעי אוהלים ופחונים) לעולים הרבים שהגיעו לארץ בגל העלייה הגדול לאחר הקמת המדינה.שם למדנו את מילותינו הראשונות בעברית. א, ב, ג, ד, ה,ו, ז, ח, ט, י…

אבי חיפש חיים מסודרים ועצמאים ואז הציעו לו לעבור לבאר שבע. שם הוא קיבל עבודה כשרברב בחברת "חרות" מאחר והוא היה נכה עבודתו הייתה קשה ולכן נתנו לו רישיון לפתיחת קיוסק. לאחר כמה שנים הוא הפך את הקיוסק לאחת מהמסעדות המוכרות באותה תקופה בישראל בשם "מרתף הבירה"

איך מוצאים דיור קבע ??? נוסעים לבאר-שבע ! עיר רפאים מסתובבים ובוחרים איפה לגור. בתים נטושים, מסתובבים בעיר ומחפשים מבנה מתאים פחות או יותר. 

מצאנו ! חצר גדולה מוקפת בחומת טיט וקש ובפנים-חדר בקצה אחד, חדר נוסף בקצה השני והשירותים בחוץ! (במשך הזמן הוסיפו בין החדרים מטבח ושירותים), בו נולדו אחיי התאומים הראשונים בבאר שבע.

יש דירה אבל…רהיטים? מיטות סוכנות, מסגרת ברזל וקפיצים שמעליהם מיזרון קש. איזה כיף! מיטה משלי! לוקחים ארגז גדול-מתקינים בו "מתלה" ועליו תולים את המעט שיש…

מה עם דלת? וילון בד הוא הפתרון. תאורה? אין חשמל יש עששית נפט! איך שומרים על האוכל?

יש מקרר עם קרח.(ארגז עץ עם מקום לקרח ומדפים לאוכל). וחימום? תנור נפט, מחכים לצלצול הפעמון של מחלק הנפט. אוכל-לכל משפחה יש פנקס תלושים ובו הקצבה של המזונות הבסיסיים. נשים בהריון וחולים קיבלו תוספות. בשר אוכלים פעם בשבוע לכבוד שבת… הכל בהקצבה… זוהי תקופת הצנע. כל יום מחכים למחלק הקרח שמגיע עם עגלה וסוס כמוהו גם מחלק הנפט.

 

סיימתי בית ספר יסודי ועברתי לתיכון שם למדתי במגמה פדגוגית מה שכיוון אותי ישר לסמינר המורים "הדסים"(לא לפני ששירתי בפיקוד דרום) שם הכרתי את בעלי לעתיד-סבא של ליה-שלמה ז"ל. גרנו בנוה הדסה ושם נולדה יעל בתי הבכורה, דודה של ליה. עברנו לנווה איתמר שם נולדה מיכל אימא של ליה, מקום בו אני גרה עד היום.

 

היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא בתכנית קשר הרב דורי, למדתי על המשפחה ובעיקר על סבתא, למדתי על העבר שלה ועל החוויות שעברה, למדתי מה זה פריימוס ומה זאת פתילייה ומאוד נהנתי ללמוד דברים חדשים על המשפחה שלי. אני רוצה להודות לסבתא שהיא כזאת נהדרת. אוהבת הכי בעולם.

 

ליה, ליה נכדתי היקרה,הייתה לי הזכות והעונג לבלות איתך כמעט שנה במפגשי יום רביעי בתכנית הקשר הרב דורי בה ישבנו רק שתינו בשעה שלנו בלבד ולספר לך על חיים אחרים, ילדות אחרת ושונה כל כך משלך. את ישבת, שאלת, הקשבת והתעניינת, השוות, התפעמת ולמדת- זה היה נהדר.

 

כל כך הרבה דברים השתנו, דברים שמובנים מעליהם היום, שאני בגילך לא יכולתי לחלום עליהם. אני שמחה שתדעי עליהם ותביני איך העולם דוהר קדימה. מאושרת שאת יודעת עלי עוד דברים והקשר שלנו התהדק עוד יותר. מאחלת לך שכשתגדלי תביני עוד יותר עד כמה מי שאינו מכיר את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.

 

אני יודעת עד כמה החוויה הזו הייתה משמעותית עבורך ובטוחה שעזרה לעצב את אופייך המיוחד.                                 

באהבה ענקית, סבתא חוה