מאגר סיפורי מורשת

מרים או עדינה הבת שנעלמה?

עדינה היא אחות של סבתא שלי (מרגלית) שנעלמה למשפחתה בתקופת העלייה ארצה.

סבא רבא שלי (דוד) עלה ארצה בשנת 1949 והיה במחנה העולים בראש העין, הוא הגיע לשם גרוש עם ילדה בשם מרים, הבת הועברה לבית ילדים שם טיפלו בילדים חולים. כעבור תקופה כשסבא בא לבקר אותה נאמר לו שהיא חולה והועברה לבית החולים איתנים שנמצא בהרי יהודה בפרוזדור ירושלים, כשהגיע לבקרה לאחר קשיים רבים נאמר לו  שהיא הוחזרה לראש העין, כשהגיע לראש העין נאמר לו שהיא מתה.

כאן המקום לספר שבישוב צור משה באיזור נתניה חיו זוג בולגרי שלא היה להם ילדים ובאחד הימים שכנה סיפרה לזוג שניתן לקבל ילד/ילדה לאימוץ בראש העין, הם פנו לבית הילדים בראש העין הוזמנו והוכנסו לחדר ובו מספר ילדים והאישה בחרה במרים. שמה הוסב לעדינה ומאז כך היא נקראת.

לאחר מספר שנים כשהבת הגיעה לגיל 18 היא קיבלה צו גיוס, האב התפלא הרי אמרו שהיא מתה? בעקבות זאת הוא פנה למשטרה, שם נאמר לו:"תהיה רגוע אנחנו נבדוק", ובכל פעם ששאל מה קורה היו מרגיעים אותו ואומרים שב בבית ואנחנו נבדוק.

בשנת 1968 הוקמה וועדת בדיקה וועד בהלול מניקובסקי בנושא היעלמותם של ילדי תימן מזרח ובלקן, ושם כבר ידעו שהבת מרים (שמה המקורי) נמסרה לאימוץ, אך לאב לא נמסר דבר. בשנת 1982 בעקבות התעוררות ציבורית הוקמה וועדת חקירה נוספת וועדת "שלגי", בסיום אותה וועדה צויין ליד שמה של מרים "לא ידוע", עורך דין זרח רוזנבלום שהיה מודע לתוצאת הבדיקה פנה ליועץ המשפטי של משרד הרווחה בדרישה לפתוח תיק אימוץ של מרים בטענה שלא ייתכן שאב מחפש את בתו ואינו יודע על קיומה.

בראיון לעיתון אמר סבא: "אני רוצה שבתי תדע שאביה לא נטש אותה, הייתי שמח לחבק ולנשק אותה לפני שאלך לעולמי. אם היא תסרב אניח לה. די לי שהיא תדע שאביה חושב עליה"

לאחר מאמצים רבים הוחלט לפנות לעדינה ולשאול אם רצונה לפתוח את תיק האימוץ, עדינה הסכימה, וכך נודע לה מיהו אביה ומיהי אמה. עדינה התלבטה קשות אם ליצור קשר עם המשפחה מכיוון שהיא חיתה בידיעה שננטשה. קשה לתאר את הקושי שהיא עברה ובכל זאת השאיפה להכיר את המשפחה ובעידודו של בעלה, הסכימה להפגש בתחילה עם אביה. לאחר שביקשה וקיבלה קורות חיים מכל אחיה הבינה שיש לה משפחה חמה ונפגשה עם כל המשפחה. וכל היתר היסטוריה.

היום ב"ה הקשרים עם עדינה הדוקים וחמים.

הזוית האישית

עובדיה ומרגלית טיירי: בעבודה עם עופרי התוודענו ראשית לאופיה וסקרנותה של עופרי לשאוב מידע על העבר של משפחתה ושורשיה וזה יצר חיבור נפלא ביננו. עופרי נולדה לתוך מציאות קיימת שיש דודה עדינה ולא שמעה את עברה ודרך העבודה גילתה את סיפור חייה ואולי יודעת כעת להעריך.

עופרי כהן: היה לי ממש כיף ללמוד מסבא וסבתא וגילתי דברים חדשים, גילתי את העבר של משפחתי ואת הסקרנות שלי ללמוד עוד. אני ממש ממש אוהבת לעבוד עם סבא וסבתא שלי שתמיד עוזרים לי ללמוד עוד.