מאגר סיפורי מורשת

כפר הולדתי קרנדו שוכן בתוך מדבר סהרה. הדבר המרשים ביותר בסביבה הוא בעונת האביב.  כאשר כמויות מים אדירות זורמות למדבר  מההרים המושלגים מסביב, ויוצרים מעין מפלי מים מדהימים.

אני השניה במשפחה, יש לי חמישה אחים ושתי אחיות:מכלוף, משה, מרדכי, שלמה, ניסים, עליזה ושרה. הוריי נתנו לי את השם אסתר כי נולדתי בפורים- כשמה של אסתר המלכה. (אגב יש לי גם אח שנולד בפורים וקראו  לו מרדכי על שם מרדכי היהודי).

במרוקו אבי עסק במכירת דברי סדקית ואימי היתה עקרת בית. זכורני שבישלנו על פחם וקרשים ואפינו את הלחם בטאבון. את המים היינו מחממים בתוך כלי מפח, כשהייתי בת 4 הצבא הגרמני פלש למרוקו, הייתה זו בתקופת מלחמת העולם השניה, אך איני זוכרת דבר מן המלחמה,

בילדותי למדתי בבית ספר יהודי מעורב של בנים ובנות, בשעות הבוקר למדנו צרפתית ואחר הצהרים המורה הפך את הלוח ולימד אותנו עברית,  בבית הספר למדנו גם יהדות ומקצועות קודש וכן, חשבון, טבע ועוד.

הבנים למדו בשעות הבוקר בבית הספר, ואחר הצהרים הם הלכו ללמוד בתלמוד תורה, שם היה "מלמד" שלימד אותם תורה וטעמי המקרא. הייתה משמעת חזקה, ומי שלא התנהג כראוי "חטף" מכות עם מקל על הידיים.

בגיל שלוש עשרה בערך  עברנו לעיר מקנס, כדי להתכונן לקראת העליה משם לארץ ישראל. מכיוון  שמהכפר המרוחק לא הייתה אפשרות לעלות לארץ. במקנס שהינו שנתיים.

בשנת 1956 עזבנו את מרוקו והפלגנו באונייה לארץ ישראל. הוריי, אחי ואני. ההפלגה היתה קשה, סבלתי מסחרחורות והקאות. כאשר הגענו לארץ ישראל קיבלו אותנו בכבוד,  והיפנו אותנו לאופקים, גרנו בצריפים. באופקים היה רחוב אחד בלבד- רחוב הנשיא. ההתאקלמות לא היתה קשה במיוחד,

בבית הספר היו לנו הרבה שעורי עברית. ובהפסקות הקצרות שבין השיעורים, שיחקנו בכל מיני משחקים כמו: חמש אבנים, גולות וגוגואים, לא היו לנו אז  משחקים מעניינים כפי שיש היום.

כשהגענו לארץ אבי עבד ב"קרן קיימת לישראל" בענף החקלאות. וכשהוא יצא לפנסיה הוא עבד כקברן , אימי אף היא עבדה בתחילה  בחקלאות, ובשנים אחר כך היא טיפלה בילדים בביתה.

גם אנחנו, הנערים והנערות עבדנו בחופשות בחקלאות משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הערב והשתכרנו לירה אחת ליום, לאחר יום עבודה קשה ומתיש מסרנו בשמחה וברצון את כל כספנו להורים שלנו.

בגיל שבע עשרה התחתנתי עם בעלי אברהם. לחתונה בישלנו הכל לבד, החתונה התקיימה בבית הוריי, וגרנו באופקים בסמיכות לבית הוריי. יש לי ב"ה שבעה ילדים, עשרים ושניים נכדים ושני נינים כן ירבו.

לאחר פטירת הוריי מצאנו את הכתובה שלהם וגילינו שהרב שקידש אותם היה ה"בבא סאלי"- הרב המקובל רבי ישראל אבוחצירא שפעל בעיקר במחוז תפילאלת במזרחה של מרוקו, והיה הרב המקדש באזור זה.

כולנו התרגשנו מאוד מאוד  מה"תגלית" הזאת.

תשע"ו