מאגר סיפורי מורשת

נולדתי לפני קום המדינה. הבריטים שלטו אז בארץ. אני זוכרת שהיה עוצר והיה אסור לצאת מהבית, שמענו כל הזמן יריות מכוון יפו.

ביתנו היה המקלט השכונתי וכולם התאספו בו כשנשמעה אזעקה. היינו מקבלים תלושים מוקצבים כדי לקחת אוכל, ביגוד ונעליים. היה קצת מאוד כסף ואבי פרנס אותנו בקושי.

אבי היה מגיע עם תפוח עסיסי אחד ומחלק אותו בין כל בני המשפחה, חמישה ילדים. כאשר הייתה שמחה בסביבה כל אחד היה משתתף ומכין משהו, אחד מרק, אחד עוף וכו'.

השכנים היו באים עם סירים וסועדים יחד, לא כמו היום שמזמינים ארוחה ומשכירים אולם.

זוכרת אני שבן גוריון הכריז על הקמת המדינה והיה מצעד של כל הצבא לכבוד העצמאות. שמחתנו הרקיעה שחקים. גם לאחר שקמה המדינה לא נרגענו, מאז שאני זוכרת את עצמי במדינה הזו יש מלחמות שונות ומשונות, פדאיונים, מחבלים, גם היום יש טילים. המדינה אף פעם לא שקטה, המלחמות מופיעות בכל מיני אופנים.

בגיל 21 וחצי בט"ו בשבט נשאתי לר' יעקב זהר, חסיד חב"ד, שעלה מתימן. מאז הפכתי גם אני לחב"דניקית. למעשה, כל אחיותיי נשאו לחב"דניקים. כיום, בלי עין הרע, יש לי נכדים ונינים ואני רווה מהם רב נחת!

רגעים של נחת

מאוד חשובה לי הצניעות של בנות ישראל ואהבת ישראל ומקווה שנכדותי תשמורנה על כך.

חפץ יקר לי

אני משתדלת לעשות כל מה שהרבי מורה לנו,

וגם קבלתי ממנו דולר!!