מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מקיזילקיה קירגיסטאן לתל אביב ישראל

סבתא בשלג
אני וסבתא
סבתא רבא ברחה ברכבת האחרונה...סבא רבא נלקח בשבי...

מקיזילקיה קירגיסטן לתל אביב ישראל
נולדתי ב 21 לחודש יוני 1944 בעיר קיזילקיה בקירגיסטן  בשם שרה, להורי גניה וחיים פוטרמן.
 
הם היו ילידי פולין, אמי מעיירה יהודית קטנה ליד הגבול של רוסיה פולין ששמה היה לנין ואבי מעיר הבירה וורשה. משפחתה של אמי ברחה לרוסיה ברכבת האחרונה כשהגרמנים החלו להקיף את העיירה ובגלל מזג האוויר הקר ברוסיה נדדו למזרחה לקירגיסטן.
 
אבי שירת בצבא הפולני ונלחם נגד רוסיה נלקח בשבי ואחר כך הצטרף לצבא של אנדרס ונשלח לקירגיסטן שם הכיר את אמי והם התחתנו. כשהייתי בת שנתיים בשנת 1946 אחרי מלחמת העולם השנייה חזרו הורי לפולין לעיר הנמל שצ'צ'ין. אמי עבדה בהנהלת חשבונות ואבי טפל בי ומכיוון שהיתי חולה בשעלת. באחד הימים, כהוא טייל איתי במזחלת על שפת הים. בטעות הוא נכנס לשדה של מוקשים, דייגים מקומיים צעקו לו לצאת מיד והוא חזר בדייקנות על עקבותיו והצליח לחלץ אותי ואותו ממוות וודאי.
 
בסוף שנת 1946 ארגון ההגנה עזר להורי ולעוד יהודים להבריח את הגבול לגרמניה, לאזור שהיה בשליטת ארצות הברית. הם עברו לעיר קאסל. אונר"א והג'וינט סיפקו אוכל ובגדים. הורי שרצו מאוד לעלות לישראל נרשמו בארגון ההגנה כמועמדים לעלייה. בחודש יולי 1947 הם צורפו לעולים אחרים והבריחו את הגבול לצרפת במשאיות ורכבות עד שהגיעו לנמל של העיר מרסיי, לחוף הים התיכון.
 תמונה 1
 
 
ספינת הנהרות שהובאה מארצות הברית  "פרזידנט וורפילד" שהיה בה מקום  ל-500 איש התמלאה ב-4700 עולים.  שמה שונה בהמשך לאקסודוס – יציאת אירופה 1947, ויצאה להפלגה של שבוע ימים לכיוון חיפה. על האנייה היו לנו שמות בדויים כדי שלא ידעו מאיפה באנו, כי טענו שאנחנו חוזרים לארץ הולדתנו לישראל. אמי הייתה אז בהריון עם אחותי וספרה לי שלא היה  מספיק אוכל וכל הזמן בכיתי מרעב.
 
האוניה הפליגה ויחד אתה גם משחתות בריטיות שחגות סביבה ומתנגשות בחרטומה. כשהגענו למים הטריטוריאליים של ארץ ישראל היה מאבק בין הבריטים ואנשי ההגנה באוניה והיו הרבה הרוגים ופצועים. הצנחנים הבריטים שברו את דופן האוניה ונכנסו לסיפון התחתון ששם ישבו בפחד נורא ובבכי הנשים והילדים. הם ניסו לחלק לילדים שוקולד אבל  אמי אמרה לי אל תיקחי מהם, הם השונאים, ואמרה לי לזרוק את השוקולד בפניהם.  כך עשיתי למרות הרעב.
 
הם הורידו בכוח את האנשים מהאנייה בתאריך 19 ליולי 1947 ביום שבת. עשו לנו חיטוי די.די.טי.  והעבירו אותנו לשלוש ספינות בריטיות. משפחתי הייתה על האוניה "אמפייר רוול". לא היה לנו כל רכוש בגדים או אוכל. המחשבה הייתה שאנחנו מובלים לקפריסין . אבל השלטונות הבריטים רצו ללמד את העולים לקח ולהחזיר אותם למקום שממנו באו אירופה.  והאוניות  החלו בהפלגה חזרה לאירופה. ניסו להוריד את העולים בנמל פורט דה בוק בצרפת אבל כולם התנגדו והאוניה עגנה בנמל 3 שבועות בחום נורא. היה מחסור במים ובאוכל, והרבה אנשים חלו וגם אבי. הצלב האדום שלח רופאים לעזור לנו. אחד הרופאים שטפל באבי נראה לאימי כיהודי והיא פנתה אליו בלחש באידיש ובקשה ממנו אם הוא יכול להודיע להוריה שאנחנו בחיים. הוא העביר לה בסתר מדחום ואמר לה לכתוב פתק ולהטמין במדחום.  ובאמת הוא כתב להוריה שנשארו בגרמניה והודיע להם שאנחנו בסדר.
 
האוניות המשיכו להפליג לעבר מיצר גיברלטר. היהודים בגיברלטר אספו כסף ותרמו שמיכות ובגדים לעולים. כל משפחה קבלה רבע שמיכה שממנה אמי תפרה, במחט מאולתרת מחוט תיל, בגד שעזר לי מאוד כשהיינו  בקור המקפיא באוקיאנוס האטלנטי במפרץ ביסקיה. שטנו לכיוון העיר המבורג בגרמניה. עגנו בנמל בתאריך 9.9.1947 והבריטים נסו להוריד אותנו  בכוח מהאניות בעזרת זרנוקי מים חזקים.
 
ההגנה תכננה לפוצץ את האנייה אחרי ירידת הנוסעים אבל המטען נמצא ופורק. רכבות משא עם רשתות על החלונות, פינו את 4500 הנוסעים למחנות העקורים אמסטאו ופפנדורף. הג'וינט ואונר"א שיכנו אתנו בצריפים ודאגו לאוכל וללבוש.  
בתאריך 1 לנובמבר 1947 נולדה אחותי בעיר ליבק בגרמניה…  במחנה עקורים סנגוורדן שמענו ברדיו בתאריך 29.11 את ההצבעה באו"ם על הקמת מדינת ישראל וכולם בכו מהתרגשות ותקווה. במחנה ברגן בלזן שמענו על הקמת המדינה, רקדנו שרנו והתחבקנו והנפנו את דגל המדינה בהתרגשות גדולה.
 
מכיוון שאבי חלה מאוד עקב פציעה בצבא הפולני ואושפז לתקופות ארוכות התעכבה עלייתנו לארץ. ורק בתאריך 23.5.1949  באוניה עצמאות הגענו לחיפה למחנה שער העלייה. אחותי בת השנתיים חלתה בדיזנטריה קשה (בגלל התנאים הסניטרים האיומים שהיו במחנה) והיה חשש  גדול לחייה. כשהייתה מאושפזת בבית החולים טוב ליבה של קיבוצניקית מהאזור שנתנה לאמי קצת גבינה וחלב היא הצליחה להתאושש.
 
אחד מזיכרונותיי באותה תקופה שלמחנה באה משאית עם כדי חלב ונתנו לילדים לשתות חלב חם. עד היום אני זוכרת את הטעם המדהים. אחר כך עברנו למעברה בבאר יעקב. לבסוף העבירו אותנו ליאזור ליד חולון לבית של חדר בנוי, ואפילו  בית שימוש בחצר. חלום.                              
 
בשנת 1950- לפני 65 שנים בחודש פברואר ירד שלג בתל אביב. הייתי חולה כרגיל בדלקת גרון אבל רציתי לצאת החוצה ולשחק עם חברי, אמי אסרה עלי ואמרה לי ביידיש: תפסיקי לבכות, גם בשנה הבאה ירד שלג ואז תצאי לשחק. לא עלה בדעתה ששלג  בתל אביב לא יורד כל שנה.
 
הורי ניהלו חנות מכולת שהסוכנות נתנה להם. הזמנים ימי הצנע והורי עבדו מאוד קשה. רק בשנת 1952 הצליחו סוף סוף, לעבור לתל אביב. זו הייתה משאת חלומותיו של אבי לחיות בעיר גדולה, כמו וורשה בפולין שבה הוא נולד וחלומו התגשם.

מילון

ג'וינט ואונר"א
אירגונים שעזרו לעקורים אחרי מלחמת העולם השנייה. אונר"א - אונר"א ראשי תיבות של סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם

קירגיסטן- קיזילקיה
עיר באוזבקיסטאן שפרושה אבן אדומה

ציטוטים

”"משאת חלומותיו של אבי היה להגיע לישראל ולעיר הגדולה תל אביב"“

”"על האוניה אקסודוס היו לנו שמות בדויים כדי שהבריטים לא יאתרו את מקום ההולדת שלנו"“

הקשר הרב דורי