מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מקזבלנקה לישראל

לא הייתה עליה חוקית לארץ, אבי החליט להנפיק לי ולשאר אחיי דרכונים צרפתיים....

העלייה לארץ הורי תמיד רצו לעלות לארץ ישראל כי הם היו ציונים. סבתי ז"ל אמרה שבשבילה ירושלים זו ארץ ישראל.

שתי אחיותיי: רחל בת ה-12 וחנה בת ה-10 עלו  לארץ בעלית הנוער לחוות הנוער הציונית בירושלים
על שם הנריטה סולד. אחי יצחק עלה עם הגרעין לקיבוץ ברקאי  ואילו לאחי הבכור עשו קצת בעיות
ולא רצו שיעלה היה להם קשה להיפרד ממנו אך  לאחר תחנונים רבים הוריי הסכימו לשלוח אותו לארץ כתייר,
אחי בחר להישאר בקיבוץ  ברקאי עם האח  הנוסף. לאחר שנתיים  הוריי החליטו ועלו  לארץ,
הגעגועים הרבים לילדים שהיו בארץ הם שעודדו אותם לעשות עלייה, וכן הסיבה כי הבטיחו לאחיי 
שיעלו אחריהם בנוסף לעובדה שהם היו מאוד ציונים.
באותה תקופה לא הייתה עליה חוקית לארץ, אבי החליט להנפיק לי ולשאר אחיי  דרכונים צרפתיים בשביל להפליג לצרפת. לפני יציאתנו מהבית בא אלינו שוטר וביקש לגשת לתחנת המשטרה לשיחה עד השעה 14:00 בצהריים, הסיבה לכך היא כי שכנה הלשינה שאנחנו עומדים לעלות לארץ ישראל, בדיוק בשעה זו  14:00 היינו אמורים להפליג לצרפת. נסענו במהירות לנמל, עלינו על האנייה והתחלנו בשייט אבל אבי לא היה שקט. רק עד שהאנייה  הייתה בלב ים הוא נרגע והמשכנו בשייט לצרפת. כשהגענו לצרפת דרך נמל במרסיי, נסענו למחנה עולים שהיו אמורים גם הם לעלות לארץ ישראל, נשארנו שם כחודשיים ואז לקחו אותנו באנייה שקראו לה "ארצה" שאמורה להפליג לארץ. זכור לי שזו הייתה אנייה מאוד גדולה, היו המון אנשים, זקנים, זקנות, נערים, נערות, ילדים, ילדות, תינוקות.

באנייה היה לילדים מאוד נחמד. ישנו מספר משפחות בתא גדול. המלחים היו מאוד נחמדים אלינו, בכל פעם שראו אותנו בסיפון נתנו לנו תפוזים ותפוחים ואמרו לנו שהפירות בארץ ישראל הם הכי טעימים. ההפלגה לארץ הייתה מרתקת כל הזמן היינו על הסיפון, ראינו בים המון דולפינים שמלווים את האנייה, שוחים, קופצים לגובה ועושים סלטות באוויר וכמובן שנהנינו מהאקרובטיקה שלהם.       

בסמוך אלינו הפליגה אנייה מאוד גדולה ויפה ומהירה שקראו לה "תאודור הרצל" על שם חוזה המדינה. מאוד מאוד התרגשנו ושמחנו קראנו קריאות שמחה :"תחיי מדינת ישראל". בהגיענו לנמל חיפה, שלחו אותנו להתיישבות בעיירת פיתוח בשם קריית מלאכי. תקופת העלייה הייתה בשבילי תקופה מאוד יפה, על אף הקשיים הייתה זו תקופה יפה בה חיינו כל רגע למען העלייה למדינה שכולה קודש הרי זוהי מדינת ישראל.

חבלי  הקליטה בארץ

החיים בארץ באותה תקופה לא  היו פשוטים, גרנו בפחונים, בקיץ היה נורא חם כי הפח קלט את חום השמש והיו זבובים בכל מקום, ובחורף היה מאוד קר, הפחונים לא מספיק חיממו אותנו, לא היה יום שלא דלפו מי גשם מהגג. אבי  שעבד כרואה חשבון בחוץ לארץ היה בא מהעבודה מאוד עייף ותשוש  עם כאבי ראש והקאות מהנסיעות הממושכות וזה היה לו מאוד קשה.

 
יום אחד בדרך לעבודה הוא איחר את ההסעה ולא ידע מה לעשות והיה אוד מודאג כי יצא לעבודה לפרנס את משפחתו. אחד הבחורים  שראה שאבי מוטרד ומבואס שאל: "מה קרה? אתה בסדר מרגיש טוב?" אבי סיפר לו שהוא איחר את ההסעה לעבודה,  ויש לו אישה וילדים לפרנס . הבחור מיד הציע  לאבא עבודה במקום אחר. אבא לא היסס ונסע אתו לכפר ורבורג, שם הייתה חברת המים "מקורות".  החברה שלחה אותו למושבים בצפון הארץ להחליף שעוני מים. לאחר תקופה  החברה עברה "לאזור", בעקבות העבודה של אבא עברנו לחולון, כדי שיהיה לו קרוב לעבודה. במקורות היו מאוד מרוצים מהעבודה של אבי, והוא קיבל תעודות הצטיינות  ומלגות לימודים. הוא ניצל זאת  ולמד סרטוט והנדסה  בשיעורי ערב. אחיי למדו בבתי ספר שונים בחולון ואני למדתי בבית ספר למנהל ומסחר בעיר. היינו יוצאים בימי שישי למסיבה בבית של אחד החברים והיינו רוקדים ריקודים סלונים, זו אחת החוויות שלי כנערה.אמא שלי הייתה עקרת בית, הייתה טובה בבישולים ובהכנת מטעמים, במיוחד באפיית עוגות, עוגיות והיא הכינה גם ריבות למיניהן. אמא עסקה בתפירה, אבי היה מסרטט לה גזרה  מסוימת והיא  הייתה תופרת לנו ,את רוב הבגדים שלבשנו אמי תפרה.

מילון

להנפיק דרכון
להוציא דרכון במשרד הפנים

ציטוטים

”אם תרצו אין זו אגדה - ניתן היה להבין מהסיפורים של דינה ומההיכרות שלנו עמה.“

הקשר הרב דורי