מאגר סיפורי מורשת

העיר קזבלנקה שוכנת על חופה האטלנטי של מרוקו. היא העיר הגדולה ביותר במרוקו הנמל העיקרי של המדינה. העיר תיפקדה "כשער יציאה" לרבים מיהודי מרוקו שעלו לישראל.

אבי עבד לפרנסתו כסנדלר ואימי היתה עקרת בית, ואני ביליתי את שנות ילדותי יחד עם אימי בבית, כיון שלא למדתי בבית ספר ולא היו לי משחקים ולכן רוב הזמן עזרתי לאימי בעבודות הבית השונות ולמדתי איתה וממנה את כל ההלכות הנצרכות.

התחתנתי בגיל  שבע עשרה לבעלי מרדכי.החתונה היתה בבית מלון בקזבלנקה. והשתתפו בה רבנים חשובים שחיו בעיר שלנו באותה תקופה,

כעבור שלוש שנים, כשהייתי בת עשרים עלינו לארץ ישראל, הפלגנו באוניה מהנמל בקזבלנקה למרסיי שבדרום צרפת. לאחר המתנה קצרה בצרפת טסנו במטוס לישראל.

כשהגענו לארץ שלחו אותנו לאופקים.  המעבר  הזה עבורנו היה בהתחלה לא קל. המצב הכלכלי והנפשי שלנו היה קשה, ההתאקלמות בארץ הייתה לא פשוטה, לא מצאנו עבודה כי לא ידענו את השפה. התחושה הייתה של תסכול קשה, בנוסף, הרגשנו הרגשה של בדידות ללא משפחה קרובה ותומכת. לא קבלתי עזרה מאף אחד. מלבד ממרדכי בעלי עליו השלום שתמיד היה משתדל לעזור לי תמיד, הוא היה  מכין לי את מאכלי האהוב ביותר- קוסקוס. רק מאוחר יותר התחילו להגיע מורות חיילות ללמד אותנו  את השפה. ולאט לאט למדתי לדבר בעברית ולהתאקלם בארץ.

לצערי, בעלי מרדכי נפטר, ועכשיו שהוא איננו אני מרגישה, שאך ורק ה' הוא חברי ובלעדיו לא הייתי פה, ולא הייתי יולדת את ילדיי: רחל, שמעון, רות ומשה.

על כך אני מודה לה' ומתפללת שהוא ילווה אותי תמיד מתוך בריאות איתנה ונחת מכל צאצאיי.

תשע"ו