מאגר סיפורי מורשת

היהודים במצרים גרו ברובם בקהיר בשכונה שנקראה "שכונת היהודים" בשכונה זאת הקהילה דאגה שלא תהייה משפחה במחסור. החיים במצרים היו חיים טובים ויחסי השכנות עם הגויים הייתה טובה, המשפחות גרו בשכנות ודאגו זה לזה. מצרים הייתה ארץ הגירה של יהודים מארצות שונות כולל מאירופה.

ההורים של סבתא רינה, חיים ז"ל ודיאמנטה נולדו במצרים, ההורים של סבא רבא חיים טויג הגיעו למצרים מעיראק וההורים של סבתא רבתא דיאמנטה לבית לביא הגיעו למצרים מלוב.

ההורים של סבתא רינה, חיים ז"ל ודיאמנטה

לסבא רבא חיים היו 4 אחים הוא היה השני אבל קבל את הבכורה לאחר שאביו ששון נפטר כשהוא בגיל בר מצווה והוא טיפל באחיו ובאמו אסתר (תלמיד). לסבתא רבתא דיאמנטה היו 10 אחיות ושני אחים. אבא של הסבתא רבתא שלום התחתן עם ריחנה (דעדוש )אימא של סבתא, לאחר שאשתו הראשונה נפטרה. אימא של סבתא רבתא ריחנה (הייתה עיוורת). היא ילדה את סבתא רבתא דיאמנטה שלישית שהיא למעשה שמינית למשפחת לביא. בשנת 1949 סבא רבא חיים התחתן עם סבתא רבא דיאמנטה. נולדו להם במצרים הבנות: אסתר וסבתא רינה.

תעודת הנישואין של שבא חיים וסבתא דימנטה

בשנת 1949 עלו המשפחות שלהם לארץ ישראל.

סבתא רבתא וסבא רבא נותרו במצרים כי לא התאפשר להם לצאת מאחר ולסבא רבא הייתה אזרחות מצרית ומנעו ממנו יציאה. בשנת 1952 סבתא רבתא פנתה בבקשה להמציא לה היתר יציאה ממצרים ומאחר והייתה לה אזרחות איטלקית היא קיבלה היתר יציאה. לארץ ישראל נסעו דרך מרסי בצרפת באנייה "קדמה" הגיעו לחיפה ב5/52 שם גרנו באוהלים בשכונת אחוזה בחיפה.

סבתא רינה הייתה בת שנה וההורים פחדו שתחלה במאהל אז הם הועברו למעברה ברמלה. הם גרו בצריף  פח והיה קר מאד בחורף וחם מאד בקיץ. סבא רבא חיים עבד בסלילת כבישים, סבא רבא החליט לעבור לת"א כפר שלם כי הוא מצא עבודה קבועה בבית חרושת לברזים "דמט". במשרה של נער.

הם גרו בחדר אחד גדול, הייתה שם פינה של ההורים, פינה של הילדים(נולדו ששון ומזל-טוני בא"י) ופינה לסבתא אסתר אמא של סבא רבא חיים. לסבתא  רינה הייתה ילדות מאד שמחה למרות שלא היו לה מותרות בבית. סבתא רבתא תפרה לילדים בגדים ובובות. תקופת הילדות הייתה תקופה של קיצוב – צנע, קיבלו מצרכי מזון ע"פ מספר הנפשות במשפחה. סבתא רבתא אפתה עוגות ובשלה מטעמים מהמצרכים השונים. סבתא רינה למדה במשמרת שניה בבית הספר כך שהיה לה זמן ללמוד את תורת הבישול, ואחזקת הבית סבתא למדה בבית ספר בעש"ט יסודי ואחר כך סיימה את לימודי התיכון בשנת 1969עירוני ח'. סבתא התחילה לעבוד בבנק לאומי, הכירה את סבא ז"ל באמצעות חברה שהייתה חניכה של סבא עודד בצופים הדתיים שבט העדה, אשר היה ממוקם בבי"ס תחכמוני בת"א.

סבא חיים וסבתא דימנטה ביום חתונתם

בשנת 1971 סבא וסבתא התחתנו.

סבא  עודד ז"ל נולד לפני קום המדינה 1945 עם תעודת לידה של פלשתינה,אמו מרים לבית יצחקי, ואביו שמעון יששכר, לסבא עודד אח ושתי אחיות. הם גרו בנווה צדק ביחד עם סבתא לאה וסבא משמור ההורים של סבתא רבתא מרים, שהיו פעילים במחתרות. סבתא של סבא לאה יצחקי הייתה פעילה בכל המחתרות העבירה נשק עבור כולם וטענה: "כולם יהודים" היא אף נדקרה ע"י ערבי בגבה תוך כדי פעילות.

כשהייתה ביקורת, באם יש נשק בבית? סבא עודד היה עושה הצגה כאילו הוא חולה ונשכב במטה בוכה מכאבים, זאת כדי לשמור על הנשק שמתחת למטה, כך הוא מנע מהם חיפוש. סבא עודד היה פעיל בתנועת הצופים והתגייס לצנחנים במסגרת גרעין נח"ל של הצופים הדתיים. הוא היה קומונר בשבט הצופים הדתיים בחיפה. בשנת 1971 סבא וסבתא התחתנו.

סבא נלחם במלחמת ששת הימים בירושלים והיה בין משחררי הכותל וירושלים

סבא במלחמת ששת הימים

סבא וסבתא עבדו כבנקאים סבא בבנק הפועלים, וסבתא בבנק לאומי. סבתא רינה וסבא עודד התחתנו בשנת 1971 ובנו את ביתם בגבעתיים. אורן  (אבא שלי) הוא בנם הבכור נולד בשנת 1973 כשהיה בן 10חדשים פרצה מלחמת יום הכיפורים. לסבא וסבתא נולדו: 1975 – אסף. 1978 – אמיר. 1986 – יפעת. כולם למדו בבית ספר "אמונים" בגבעתיים (אני למדתי שם בכיתה א' ואז עברנו דירה לפתח תקווה). הבנים המשיכו למכינה בגבעת שמואל, בהמשך בישיבת כפר הרוא"ה יפעת למדה בתיכון הרוא"ה ברמת גן.

תמונה משפחתית

אבא אורן שרת בצבא כמדריך לחיילי חי"ר והיה חייל מצטיין בכל הקורסים שהשתתף. במסגרת שירותו התגלתה לפניו חיילת צעירה וחמודה – אמא שלי – רותם ציוני (יששכר), ובסיום שירותם הצבאי בשנת 1997 נישאו. שניהם היו סטודנטים צעירים, עבדו ובנו לעצמם קן נולדו להם: רוני הנכדה הראשונה לסבתא ולסבא, נינה ראשונה לסבתא רבה דיאמנטה ולסבא חיים.

בבית של סבא וסבתא אהבו מאד לשיר, בכל ערב שבת השירה הייתה אדירה. סבא מאד אהב לשיר לנו שירי ילדים, זאת הייתה השיטה להרגיע אותנו. סבא שימש כמנהל סניף בבנק הפועלים, כשפרש יצא לנסיעות ברחבי תבל ובארץ עד שבשנת 2009 חלה במחלת הסרטן ונפטר בשנת 2010. מאד אהבנו את סבא עודד ושמחנו שהייתה לנו הזכות להתחנך על ידו. סבתא רינה עבדה כמנהלת בבנק לאומי פרשה בשנת 2006, נהנתה מהחופש התחילה לצייר ולעסוק בעבודות יד. לאחר מותו של סבא סבתא רינה נהגה להזמין אותנו לשבת "פנימיה" בה כל הדודים והנכדים לשבת שלמה ביחד ,ההורים לנו בחדרים, הנכדים ישנו על מזרונים בסלון היה לנו כייף ביחד. בכל חופש אנחנו מבלים אצל סבתא רינה והיא מלמדת אותנו עבודות יצירה וציור. סבתא רינה מאד אוהבת אותנו ומפנקת את כולנו.

הזוית האישית

סבתא רינה: ניהנתי לעבוד עם נכדתי אור ולספר לה את קורות המשפחה.

אור: הכי כייף שהיא עברה לגור קרוב אלינו בפתח תקווה.