מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מקדישה את חייה להנצחת זיכרון השואה והתקומה

נכדתי נטע ואני
סבתא בילי כשהייתה קטנה
בילי לניאדו מספרת לנכדתה נטע את סיפור משפחתה בשואה ותרומתה בהנצחת השואה

אני בילי לניאדו לבית אנגלרד, נולדתי בתל אביב ביולי 1949, חודשיים אחרי שהורי הגיעו ארצה ממרסיי בצרפת באונייה. זה היה לאחר שחיכו לאשרת עלייה שנה שלמה שבמהלכה אמא שלי נכנסה להריון איתי. אמא הייתה שורדת שואה שעברה תלאות רבות בתקופת השואה בין היתר הייתה במחנה אושוויץ ואבי היה חייל בצבא האדום, שהשתתף בקרבות נגד הנאצים עד הניצחון.
 ילדות
בשנתיים הראשונות של חיי גדלתי בשכונת התקווה שקראו לה אז שכונת מכבי החדשה, בצריף רעוע.  לאחר מכן עברנו לדירה קטנה ברחוב החשמל שם גרנו בשני חדרים יחד עם סבי, סבתי ודוד חיים.שנה לאחר מכן נולדה אחותי לאה כך שגרנו בחדר אחד ארבעה איש, והחיים לא היו קלים.עד גיל שלוש דיברת עם ההורים וסבא וסבתא רק בפולנית ובגן הילדים שהיה ברחוב לוינסקי למדתי לדבר עברית לראשונה כמו עולה חדשה ובינתיים אמא שלי החליטה ללמוד עברית באולפן כדי למצוא עבודה ולאחר מכן התחילה לעבוד כפקידה אצל עורך דין.בגיל שש עברנו לדירה קצת יותר גדולה ברחוב טיומקין ללא סבא וסבתא .למדתי בבית הספר היסודי יהודה הלוי ובתיכון למדתי בעירוני א', ואחרי שעות הלימודים הייתי בצופים.המצב הכלכלי בבית היה די קשה ולכן כדי להרוויח קצת כסף לימדתי ילדים שיתקשו בשיעורי הבית ועבדתי גם בחופשים בבנק.גרתי בבית ברחוב טיומקין עד שהתחתנתי עם אלי ועברנו לדירה משלנו בבבלי בתל אביב.
 
שירות צבאיהתגייסתי לחיל המודיעין בגיל שמונה עשרה בגלל שלמדתי במגמה מזרחניתבתיכון. למעשה רציתי להתגייס לנח"ל אבל החבר שלי אלי שאותו הכרתי באותה תקופה והיה כבר בחיל המודיעין שכנע אותי להתגייס למודיעין כדי שנהיה באותה יחידה.בחיל המודיעין עסקתי בעיקר במודיעין גלוי- תרגום מכלי תקשורת ערביים. בסוף השירות הסדיר שלי התחתנתי עם אלי, אבל המשכתי לצבא קבע למדתי באוניברסיטה בתל אביב למדתי ערבית ומזרח תיכון והלכתי לקורס קצינות.השתחררתי מצה"ל בתור סגן, ובמהלך השירות בקבע שירתי אצל דובר יהודה ושומרון אחרי שעברנו אלי ואני לירושלים.
 
השתחררתי מהצבא אחרי שילדתי את בני הראשון אסף.בתחום הערבית המשכתי לעסוק רק כשהיינו בשגרירות ישראל במצריים, לשם נשלח אלי בעלי כדי לשמש יועץ תקשורת של השגרירות ,שם למדתי אצל מאדאם פופו המצרייה, מצרית מדוברת ותרגמתי עיתונים ממצרית לערבית.
 
התנדבות
באחת מהחופשות שלנו בארץ באותה תקופה, באתי לבקר בבית ההורים ומצאתי את אמא שלי ניצולת השואה במצב דיכאוני קשה ביותר. ישבתי לצידה שלושה ימים רצופים ולראשונה שמעתי ממנה קטעי סיפורים על מה שעבר עליה ועל משפחתה בשואה, עד לאותו יום אמא לא סיפרה לי דבר. כשאמא חזרה לעצמה ואחרי שחזרתי מהשליחות במצריים בשנת 1983 החלטתי להתנדב לפעילות בתחום הנצחת השואה.
 
הסתבר לי שקיים ארגון של בני ניצולי השואה שנקרא אז "ארגון דור ההמשך", ששם לו למטרה להנציח את זיכרון השואה ובין היתר התקיימו באותן שנים במסגרת הארגון שני כנסים עולמיים של בני הדור השני מישראל ומרחבי העולם.הצטרפתי לארגון ופעלתי בשורותיו מספר שנים שבמהלכן התקיימו שני כנסים עולמיים של בני הדור השני מישראל ומרחבי העולם.
 
לאחר מספר שנים התקבלתי להיות מנהלת מחלקת ההסברה וההנצחה ביד ושם, המשכתי להתנדב בארגון עד שהוא נסגר מפאת חוסר תקציב. לפני כאחד עשרה שנה, חודשה עבודת הארגון שנקרא עתה "עמותת דורות ההמשך-נושאי מורשת השואה והגבורה" שגם הוא פועל להנצחת זיכרון השואה באמצעים שונים כמו כנסים, סדנאות, קורסים, אתר הנצחה אינטרנטי (דורות-ממוריאליין) ואירועי הנצחה. במשך כל השנים הללו נמניתי על חברי הוועד המנהל ומזה שנה אני משמשת כיושבת ראש העמותה.
 
אני מרגישה שיש לי מחויבת רבה לספר את סיפורה של משפחתי בשואה, בעיקר את סיפורה של בת דודתי ניושהש נספתה בשואה וזאת לאחר שאמי ואבי ניצולי השואה כבר הלכו לעולמם. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אני, כמו חברי לעמותה, משתדלת להופיע עם הסיפור בפני צעירים, במקומות עבודה, בבתי ספר ובמפגשים פרטיים.
 
תמונה 1 
כיום, אני בת 67  אמא לשלושה ילדים וסבתא לחמישה נכדים, אני גרה בשכונת רמת אביב החדשה אני חיה עם בעלי אלי. אני גמלאית ומנהלת את ענייני העמותה בהתנדבות. נטע היא נכדתי הבכורה היא לומדת בכיתה ו' בבית ספר רמת החייל שבתל אביב ואני אוהבת אותה מאוד.
 
תשע"ו

מילון

מגמה מזרחנית
מגמה שבה לומדים ערבית ברמה מוגברת

"עמותת דורות ההמשך"
עמותה המקדמת את נושא זיכרון השואה ומקיימת הרצאות וכנסים למען זיכרון השואה

ציטוטים

”ביום הזיכרון לשואה ולגבורה אני משתדלת להופיע עם הסיפור “

”אמא שלי לא סיפרה לי דבר מהשואה עד לאותו היום“

הקשר הרב דורי