מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברוסיה בשנת 1943בזמן מלחמת עולם השנייה.

אבי, בהיותו נער בן 17, ברח מעיירה בשם פלוצק בפולין יחד עם קבוצת צעירים של תנועת "השומר הצעיר"  לרוסיה, זמן קצר לפני הפלישה של צבא הנאצי של היטלר לפולין.ככל, שהיטלר התקדם לכוון רוסיה הם ברחו יותר רחוק,שם הוא הכיר את האמא שלי, שהייתה חלק מהקבוצה.

בבריחתם הם הגיעו עד העיר "מגניטוגורסק" הנמצאת בהרי אורל בגבול בין יבשת אירופה ליבשת אסיה.

אני נולדתי בשנת 1943. בגיל שלוש, כאשר נגמרה המלחמה בשנת 1945 המשפחה חזרה לפולין. הנסיעה לפולין הייתה ברכבת מסע ונמשכה יותר מחודשיים.

כל המשפחה של אבא שלי, שלא ברחה ונשארה בפולין, הושמדה בשואה ולא מצאנו אף אחד בחיים.

כשנולדתי, ההורים לא סיפרו לי שאני יהודי ולא ידעתי על כך עד גיל 12. הדבר התגלה לי כאשר ראיתי את אבא שלי כותב מכתב מימין לשמאל ושאלתי אותו מה זה. רק אז גילה לי אבא שאנחנו יהודים  ושהוא כותב מכתב לקרוב בישראל כי אנחנו יהודים ורוצים לעלות לישראל. המכתב היה ביידיש.

עלינו לישראל כשהייתי בגיל 12.כשנחתנו בארץ, העבירו אותנו במשאיות למעברה בבית שמש.

המעבר מהעיר הגדולה וורשה בפולין לעיירה קטנה – בית שמש בישראל היה מאוד טראומתי. לא ידענו עברית, ולא הייתה עבודה במקום הזה.

אני ואחותי נשלחנו למוסד עליית הנוער נווה הדסה. זו הייתה פנימייה לילדים עולים חדשים מארצות שונות, בעיקר מפולין וממרוקו. חלק גדול מהילדים עלו לארץ ללא הורים. למי שהיו הורים, הם ביקרו לעיתים רחוקות מאוד.

שם למדתי עברית, ושם גם, בגיל 13 עשו לי יחד עם עוד מספר ילדים ברית מילה וחגיגת בר- מצווה.כך, תוך שנה אחת הפכתי ליהודי אמיתי וישראלי. אחרי שנה אחת במוסד זה, חזרנו לגור יחד עם ההורים. 

 

כאשר חזרנו לפולין אחרי המלחמה, הייתי תינוק בן שלוש. ההורים לא מצאו אף קרוב משפחה ששרד את השואה, כך שגדלתי ללא סבא, סבתא או דודים.

אחרי העלייה לארץ (הייתי כבר בן 12), מצאנו בארץ קרוב משפחה ששמו יוסף זילברברג (כמו השם המקורי של אבא שלי), ואז נתגלה לנו הסיפור של דודי פישל זילברברג (אח של אבי): 

פישל נולד בפלוצק בשנת 1909, 11 שנים לפני אבא שלי. כישרונו לציור התגלה בעודו ילד.בשנת 1924, כשאבא שלי היה בן 4, יצא פישל בן ה-16 לוורשה, בתמיכת קבוצת משכילים יהודיים. ורשה נחשבה אז עיר של אמנות. פישל למד באקדמיה לאמנות בוורשה רישום וציור. לאחר מכן למד בסטודיו לאמנות חיתוכי עץ אצל גדול האומנים בפולין.בשנת 1936 השתתף בתערוכה "שחור-לבן" עם 22 מיצירותיו. שמו הלך לפניו כאמן פיתוחי העץ וממשלת פולין העניקה לו מלגה לפאריס, שנחשבה אז לפסגת האמנות. פישל השתמש בפריס בשם זבאר (במקום זילברברג).בשנת 1938 נערכה תערוכה גדולה בפאריס ובה הוצגו 35 הדפסים של חיתוכי עץ שלו, שעוררו התפעלות בכל מקום.

בשנת 1940 הנאצים כובשים את פאריס. במאי 1941 זבאר נאסר ונשלח יחד עם עוד 5000 יהודים למחנה ההשמדה אושוויץ. באוקטובר 1942, נספה בתאי הגזים של אושוויץ, כאשר הוא בן שלושים ושלוש בלבד. 

 

אחרי שחרור פאריס, גילה חובב אומנות יהודי את לוחות העץ המקוריים של פישל ובשנת 1961 העלה אותם ארצה והם הודפסו והוצגו בתערוכה בארץ בשנת 1971. בתי יעל, האימא של עידן, המשתתף עימי בפרויקט "הקשר הרב דורי" בבית ספר רעים באשדוד, שבו למדה גם היא, הכינה אלבום מודפס של יצירות אלה במסגרת עבודת הגמר של מגמת הדפוס במכללת הדסה בירושלים.

היא הקדישה את האלבום לאבא שלי כשהיה עדיין בחיים.