מפורט סעיד, מפתח הצפוני של תעלת סואץ לישראל
בערב יום כיפור הגעתי לנמל חיפה על סיפון האניה "נגבה". מפאת קדושת החג, נשארנו במהלך יום כיפור באניה ולמחרת היום ירדנו לחוף. עבורי זה היה רגע מרגש והתגשמות חלום חיי להיות שותף בבנין הארץ ולחזות בשגשוגה.
לאחר סיום תהליך הרישום וקבלת תעודת עולה, הופנינו זמנית למשך מספר שבועות, למחנה עולים "שער העליה" שבפאתי העיר חיפה.ולאחר מכןעברנו למחנה עולים "מחנה ישראל" שנמצא בסביבות שדה התעופה לוד ואשר לימים הוחלף שמו לנמל תעופה "בן גוריון."
לאחר שלושה חודשים מיום הגיעי ארצה, הקדמתי את מועד גיוסי לצבא ובמחצית חודש ינואר 1950 חוילתי לצ.ה.ל. תקופת שרותי הצבאי היתה מאוד מענינת ועזרה לי לשכלל את ידיעתי בשפה העברית ולהכיר את המושג
" להיות ישראלי". בסוף תקופת שרותי הצבאי הצטבר לי חודש של חופשות שלא ניצלתי ובהמלצת הממונים וידיעתי את השפה הערבית ,התנדבתי לשרת במעברת "כפר אונו" לימים העיר "קרית אונו", כדי לעזור בקליטת עולים מבבל. לאחר תום החודש, הבעתי נכונותי לשרת חודש נוסף במעברה אך נעניתי בשלילה, ואז סיימתי את שרות החובה בתחילת שנת 1950. עבודתי במעברה היתה תקופה מאוד מענינת להיות קולט עליה ובו זמנית להיות עולה חדש.
לא למותר לציין שבמשך השנים שירתתי בכוחות המילואים עד גיל 45 אז הועברתי לשרת בכוחות הג"א כיום "פקוד העורף". בתום 5 שנים, התנדבתי לשרת 5 שנים נוספות בהג"א.
כיום אני מבלה את זמני החופשי בעבודות זכוכית צבעונית. זהו תחביב מאוד מהנה ורב גוני. העבודה בזכוכית שונה מענפי אומנות אחרים,מאחר שהזכוכית מעבירה את קרני האור וזה נותן ליצירה ברק ומימד נוסף שאין בעבודת אומנות אחרת.
במקביל התנדבתי בקהילה, ככוח עזר למורה ע"י מתן שיעורי חיזוק בשפה האנגלית בבית ספר "החשמונאים". בנוסף יזמתי חוג לעבודת פסיפס בזכוכית למשך כשנה ובהמשך הנחיתי חוג להכנת מיני מתאבנים, ממרחים וסלטים וגם כדורי שוקולד כשהדגש על אמצעי זהירות ובטיחות שיש לנקוט בשימוש בכלים חדים. האפיה והבישול שייעשו אך ורק בהשגחת אחד ההורים.
מפאת מצב בריאותי נאלצתי להפסיק את עבודתי בבית הספר, אך כשחזרתי לעצמי, יזמתי סדנא בהתנדבות לעבודות זכוכית, בעיקר בפסיפס במסגרת מועדון גימלאים "לאן",הנמצא בקרבת מגורי. לאחר שנתיים עקב ליקויי בריאות של המשתתפות, אשר גילן נע בין 75 ל-85 נאלצתי להפסיק את החוג.
במקביל התנדבתי לעזור בניהול חשבונות המועדון, בשיתוף פעולה עם מנהל המועדון,מר אריה -איש אשכולות, שכל מרצו ואונו מקדיש להקשבה לחברי המועדון ופתרון בעיותיהם ככל שנדרש, ועד היום אני ממשיך בתפקיד זה.
בנוסף אני משמש כמגשר בקהילת הגימלאים במסגרת אגף הרווחה בעיריית רמת גן,וזאת לאחר לימוד מעמיק. אציין כי הנושא מאוד מענין ומאתגר ונותן סיפוק רב עם ההצלחה בסוף התהליך..
וכעת כמה פרטים אישיים:
באביב 1961 הכרתי את אשתי, ליליאן כעולה חדשה, ילידת מצרים עם חינוך צרפתי והשכלה גבוהה במדעי הרוח, ולאחר היכרות הדדית של מספר חודשים מצאתי בה בחורה סולידית ,רחבת אופקים, משכילה והעיקר בת טובים.
בחודש אוגוסט 1961 נישאנו בבית הכנסת בגבעתיים, ובסוף הטקס כיבדנו את האורחים בדברי מתיקה כפי שהיה נהוג בזמנים ההם. ומאז אנו מנהלים קן אוהב וסובלני. ליליאן חובבת אומנות והיא מבטאת זאת בציוריה המקוריים והיפים. ליליאן אישה חכמה, אוהבת לעזור לזולת, רעיה אוהבת ונאהבת, אם למופת , השקיעה רבות בחינוך שלושת בנותינו, הטמיעה בהן ערכי חיים יהודיים ואוניברסליים ,ונטעה בהם אהבת הארץ, הענקנו להן השכלה אקדמית שתעזור להן בהתמודדות בחיים. בתי רחל, היא הבכורה בבנותי, מורה במקצועה. בתחילת דרכה היא לימדה מינהל משרדי, ולאחרונה למדה באוניברסיטה בירושלים בנושא המקרא. בתה בילי ,סיימה בית ספר אוהל שם ברמת גן, וכעת היא מצטרפת לגרעין התיישבותי, היא מצטיינת בשפה האנגלית ובמתמטיקה, והיא מסבה לנו נחת. אריאלה, היא הבת האמצעית ,עובדת בכירה בבנק דיסקונט בתל אביב, היא מוערכת ע"י הממונים ואהובה על צוות העובדים שבאחריותה. אחרונה חביבה, ליאורה , נשואה לירמי ואם לאריאל שלומד בכיתה ג בבי"ס חשמוניםם ,ונדב המשתעשע בגן חובה., ואחיו אמיתי מנסה את כוחו בזחילה ליאורה וירמי הינם עורכי דין במקצועם. חתני ירמי איש אשכולות ואהבתנו כלפיו היא מכאן ועד להודעה חדשה.
היום בגמלאות אני מוצא סיפוק בשירות בקהילה, באגף הרווחה בר"ג כמגשר בין גמלאים, בביה"ס המתמיד בתכנית הקשר הרב דורי ברמת גן. ותודתי למורה מובילה כרמית הרשקוביץ ולתלמיד תומר בכור
מילון
מעברת כפר אונוכפר אונו היה ישוב יהודי ששכן בבקעת אונו שבנפת יפו, אשר הוקם בשנת 1939 על אדמות שנרכשו מן הכפרים הערבים כפר עאנה ואל-ח'ירייה, ומנה כ-40 משפחות