מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מפולין ועד ללוד

המחזור הראשון של בית הספר בלוד - חגיגת קבוץ גלויות

עליתי לארץ ילדה עם משפחתי אחרי שהייה של שנתיים וחצי במחנה מעבר באוסטריה.
ב- 1948 לקחו אותנו לנמל באיטליה והעמיסו אותנו על אניית מסע רעועה. שטנו דרך כריתים היית סערה גדולה וכמעט טבענו ובנס ניצלנו והגענו לחיפה. המסע הקשה עוד נשאר בזכרונותיי זמן רב.
משם לקחו אותנו לבאר יעקב למחנה עולים. היינו בבאר יעקב כמה שבועות, ומשם המשכנו ללוד. כשהגענו ללוד לא היה חשמל, מים, תשתיות ולמעשה שום דבר. תארו לעצמכם כה הכל היה שונה ממציאות חיינו!
בלוד התחלתי ללמוד בבית ספר שבדיוק הוקם. הייתי מהמחזור הראשון של בית הספר.
בית הספר שלנו הגדיר בצורה יפה מאוד את הביטוי – קיבוץ גלויות. לבית הספר הגיעו ילדים מארצות שונות שדיברו בשפות שונות והמורים היו צריכים לגבש אותנו לחטיבה אחת.
בבית ספר לא היה כל כך פשוט, כי כל אחד הגיע עם המנטליות והשפה שלו ובלוד לא היו כמעט מקומות בידור או תרבות. אין ספק שזאת תקופה לא קלה אבל מאוד חשובה בחיי.
אחרי שסיימתי את בית הספר היסודי הלכתי לעבוד בתור מסייעת בגן ילדים ואז הכרתי את בעלי שגר גם הוא בלוד והתחתנו. ילדתי את חיה, בתי הבכורה, ואז עברנו לרמת גן בשנת 1958 שם ילדתי את בתי השנייה דליה (מלמדת כיום בהלל).

מילון

מחנה עולים
מחנות עולים היו מקומות יישוב זמניים שבהם שוכנו עולים החדשים, שהגיעו בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בהמשך, הפכו חלק ממחנות אלה למעברות.

ציטוטים

”בבית ספר לא היה כל כך פשוט, כי כל אחד הגיע עם המנטליות והשפה שלו“

הקשר הרב דורי