מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מפגש בתחנת האוטובוס שהוליד אהבה

סבא משה והנכדה ראות
סבא משה בצעירותו
שרתתי בשרות סדיר בבסיס חיל האוויר רמת דוד

נולדתי בעיר בנגזי שבלוב בתאריך 28.10.1947 . ועליתי לארץ בשנת 1949.
 
ילדות
הזיכרונות הכי מוקדמים שלי מהילדות הם  בעת העלייה לארץ. כאשר הגענו לארץ גרנו בהתחלה "בבית עולים", ולאחר מכן עברנו לגור במעברה בצריפים בשכונה שנקראה "רמת זאב" בנתניה. למדתי בבית ספר "אוסישקין" בנתניה. ולאחר מבצע סיני בשנת 1956 עברנו לגור בשכונת  "עין התכלת", ושם למדתי בבית הספר "מוריה". 
אני זוכר את התלמידים שלמדו איתי בבית ספר יסודי ואת החברים מהשכונה.  ואני גם  זוכר מהמעברה  את ילדים שגדלו איתי שם.
 
בצעירותי שיחקנו משחקים רבים, כמו: שלוש מקלות או שאלתרנו והכנו נדנדות עם לוח עץ וחבית באמצע וכך יצרנו לעצמנו נדנדה והתנדנדנו. אני זוכר, שבימי  שישי אמי הייתה מכינה פתיל מצמר גפן ושמה את זה בתוך כוסית מתכת קטנה עם שמן ומדליקה את הפתיל  כנרות שבת.
בבית הספר, הייתי תלמיד טוב. החברים שלי התחלפו מכיוון שעברתי מהמעברה לשכונה  ולכן החברים התחלפו. מבית הספר אני זוכרת את המורים: כרמלה ברוריה ואת מנשה משיח. הכי אהבתי את  המורה משיח מנשה . הוא היה המורה הכי טוב. חשבון  היה המקצוע  הפחות אהוב  עלי.
 
הבילוי שלנו אחר הצהריים היה לשחק כדורגל. מיד  כשהיינו חוזרים מבית הספר היינו הולכים לשחק כדורגל. אז לא היו מדשאות  והיינו משחקים על מגרשי חול. בנעורי אפילו  הייתי שוער בפועל "עין התכלת". בחופשות הייתי  נוסע לסבתא ולבני דודים שלי וזאת למעשה הייתה החופשה שלי.
 
כאשר גדלתי בערבים  היינו הולכים למועדונים. לשמחתי בצעירותי לא עבדתי בגלל שאבא שלי אמר "אני רוצה שתלמד ושלא תעבוד". 
בתקופת בית ספר היסודי היה נהוג לגבות מס שנקרא "מס שיפור". לעיתים כאשר להורי היה מחסור באמצעים  כספיים והם לא יכלו לשלם את המס, מנהל בית הספר היה מעכב  את מתן התעודה. ובעברית לא קיבלתי תעודה עד שהוריי היו משלמים לבית הספר.
גיל ההתבגרות
בגיל ההתבגרות למדתי בתיכון מקצועי, בבית הספר הטכני בחיפה בתנאי פנימייה צבאית .למדתי אלקטרוניקה חשמל מטוסים. בבית הספר הטכני גרנו כשישה חניכים בחדר  וישנו יחד. כל סוף שבוע הינו צריכים לנקות את החדר, ולסדר את המיטות. עשינו בינינו תורנויות לניקיון החדר וסידורו. אני זוכר היטב את טקסי הסיום בבית ספר הטכני.  במהלך הלימודים היינו צריכים ללכת עם מדים של חיל האוויר. 
באותם ימים האזנו בעיקר לזמרים: קליף ריצ'רד ואלביס פרסלי. הם היו הזמרים הכי פופולריים באותה תקופה.  החברה הראשונה האמיתית שלי היא שולה דור, ואיתה התחתנתי.
גיוס לצבא
כאמור, לפני גיוסי לצבא למדתי בבית הספר הטכני של חיל האוויר חשמלאות מטוסים, ולכן עם גיוסי באפריל 1967 התגייסתי לשרות סדיר בבסיס חיל האוויר רמת דוד. עבדתי במוסך שחק (מירז' מטוסי סילון.) הייתי מיועד לעבוד על מטוסי סקייהוק שעתידים היו להגיע לארץ, אלה  היו מטוסים שהייתה לכם יכולת להטיל פצצות.  אני זוכר שמספר ימים לאחר הגיוס הופלו שישה מיגים סורים  (מטוסי אויב) על ידי המירז'ים.  תוך כדי קרב היירוט, אחד המירז'ים הפך כולו שחור וזאת מפני שהמיג התפוצץ והעשן כיסה את המטוס בעשן שחור. על מנת להנחית את המירז' בשלום, היה צורך בליווי של שני מטוסים לנחיתה, ומאז  נקרא אותו מירז' בשם: המירז' השחור.    
ביוני פרצה מלחמת ששת הימים. בתקופת המלחמה הייתי בטייסת המירז'ים, והכנו את המטוסים להפצצות וליירוט.
 
בשנת 1968 הגיעו לארץ מטוסי הסקייהוק ועברתי לעבוד במוסך עיט (סקייהוק) לטיפול תקופתי במטוס ותקלות במטוס. זכור לי שבעת השרות הצבאי קיבלתי תלונה על כך שרכבתי על האופנים בלי ידיים ולכן קיבלתי שבעה ימי עבודות רס"ר. לפני השחרור עברתי קורס קשר בחיל התותחנים על מכשירי קשר ועל נהלי דיבור ברשת הקשר.
משפחה
את סבתא שולה, אישתי, הכרתי כשהייתי בשירות סדיר.  בשנת 1968 למדתי בחיפה  ועשיתי השלמה לבגרויות. כאשר הגעתי לתחנה האוטובוס בצ'ק פוסט, המתנתי לאוטובוס האחרון לכיוון עפולה, וסבתא עמדה בתחנה. ביקשתי ממנה שתעיר אותי כשיגיע האוטובוס. וכך התחיל סיפור אהבה שלנו. סבתא עבדה באומנה בחיפה אך הייתה "עפולאית". אשתי, סבתא שולה, שהיא ממוצא פולני חששה שההורים שלה  לא יקבלו אותי בגלל שאני ממוצא מזרחי. משום שבאותם שנים לא היה מקובל שבני זוג מעדות שונות ינשאו.  לימים נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים: אודי, גיל ועמית שלושה בנים.  מאודי יש לנו שלוש נכדות : ראות לירון ועדי. מגיל יש לנו שלושה נכדים -תאומות ובן  ועמית התחתן לפני כחודשיים.
 
חגיגת חגים במשפחתנו
חנוכה: בבית הורי הדלקנו נרות ואכלנו ספניג' ולביבות. חגגנו את החג רק המשפחה הקטנה שלנו: אמא אבא האחים והאחיות. שרנו ימי החנוכה, כמו: "באנו חושך לגרש". ודמי חנוכה בכלל לא קיבלנו. הינו משחקים בפורפרות (סביבונים ) מעץ וחוט. הינו משחקים קבוצה של ילדים, שסביבון אחד עומד באמצע ושאר הילדים היו צריכים לפגוע בסביבון על ידי הרמה של הסביבון כשהוא מסתובב ולפגוע בסביבון שעומד. המטרה הייתה לנסות "לשבור" את הסביבון שעומד ומי שלא הצליח  לפגוע בסביבון העומד היה מתחלף ומביא את הסביבון שלו לעמוד.
 
פסח: בימי הפסח הקפדנו על מספר מנהגים שעל חלקם אנחנו מקפידים גם היום. כמו: ביעור חמץ: עטפנו חתיכות לחם (חמץ) בעיתון, והיינו מפזרים את החמץ בכל הבית. לאחר מכן היינו  עוברים עם נר וכלי ואוספים את החמץ בכלי וביום למחרת שרפנו את החמץ בחוץ.  בערב חג היה בישול מיוחד של אורז עם ירקות עם חתיכת כבש (במקום קוסקוס). ניקינו את הבית באופן מאוד יסודי. הקפדנו על מנהג "תיקון חצות"  על פי המנהג  הבן הבכור צריך לצום בערב פסח, אלא אם כן קיבל יין מקידוש מיוחד. בליל הסדר בקריאת עשרת המכות נוהגים בין מכה ומכה לשפוך יין יחד עם מים לכלי ולאחר מכן שופכים לשירותים. בקריאת "מה נשתנה" מישהוא צריך לעמוד בכניסה לבית עם הקערה של פסח .
 
בעת קריאת "הא לחמא עניא" עוברים עם הקערה מעל כל הראשים של הנוכחים ובקריאה של "בזרוע נטויה" הזרוע עוברת בין כל הנוכחים והם מנופפים את הזרוע בקריאת הפסוק . אנו מקפידים  בחג לא לאכול  חמץ. אנו שומרים על הכשרות לאורך כל החג.
 
תשע"ו

מילון

מעברה
מחנה עולים או יישוב קליטה, היה יישוב זמני, במדינת ישראל בשנות ה-50. את הרעיון להקים מעברות. העלה לוי אשכול בעת ששימש כראש המחלקה להתיישבות של הסוכנות. המעברות הוקמו לרוב בשולי יישובים ותיקים או ביישובים ערביים נטושים, כדי לספק דיור לעולים שהגיעו בגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה.

מירז' שחור
באפריל 1967, הוזנק הטייס אבי לניר ליירט מטוסי מיג סורים שחדרו לישראל. במהלך קרב אוויר שבו הופלו 6 מיגים, דלק לניר אחרי מטוס מיג-21 ופתח עליו באש תותחים מטווח של כ-200 מטר. מטוס המיג נפגע והתפוצץ, מטוסו של לניר חדר לאזור הפיצוץ וכוסה בשכבת פיח עבה שהקשה על הראות מבעד לחופה. על אף הראות הנמוכה הצליח לניר לשוב לשטח ישראל ולהנחית את המטוס בעזרת הנחיות של טייס אחר שטס לצדו והנחה אותו במכשיר הקשר. לימים כונה האירוע בשם "פרשת המיראז' השחור". סיפור זה הפך לאחת מאגדות החיל,

ציטוטים

”חשוב לשמר מנהגים“

הקשר הרב דורי