מאגר סיפורי מורשת

שמי תמימה שנפ ואני רוצה לספר את סיפורו של אבי יוסף רוקח וסיפור ההצלה של הוריו.

משפחת רוקח חייתה בוינה שלפני מלחמת העולם השנייה. המשפחה הייתה משפחה דתית מאוד, אבל אבי שמאוד כיבד את הוריו בחר בדרך לא דתית. הוא היה חבר בקבוצה אנטי פשיסטית שנאבקה בתנועה הנאצית בתחילת עלייתה בוינה.

בבית בו חיו הוריו היה, כמו ברוב הבתים באירופה, שוער. השוער היה לא יהודי ורוב הדיירים בבניין היו יהודים. התאספו כמה דיירים והחתימו עצומה על מנת לפטר את השוער ולהעסיק במקומו אדם יהודי. אבא שלי כעס על המחתימים ויצא להילחם על הישארותו של השוער שהיה אדם הגון ועשה מלאכתו נאמנה. הוא שיכנע את סבי, אביו, להתנגד גם, ולא לחתום על העצומה. סבי היה אדם מאוד מכובד בקהילה וכיוון שהוא לא חתם לא חתמו גם האחרים והשוער נישאר בתפקידו.

בשנת 1933 עלו הנאצים לשלטון ואבי נאלץ לברוח מוינה. הוא עלה ארצה והוריו נשארו בוינה שהפכה למקום מאוד מסוכן ליהודים.

יום אחד תפסו הנאצים את השוער ואילצו אותו לעבור מדירה לדירה ולציין איפה גרים יהודים ואיפה לא. השוער עשה זאת וכשהגיעו לדירה של סבא וסבתא שלי (שבה התחבאו כבר מספר יהודים מלבדם) אמר השוער: כאן גרה אישה זקנה נוצריה, חולנית מאוד וכדאי לעזוב אותה בשקט. איכשהו השתכנעו הנאצים ולא דפקו על דלת הדירה. באותו לילה הגיע השוער עם מכונית והעביר את סבא וסבתא שלי למקום בטוח ממנו יכלו לעלות עם אישורים מיוחדים שהשיג להם אבי מהאנגלים בארץ (סרטיפיקטים).

השוער זכר כל השנים את טוב ליבו ויושרו של אבי יוסף רוקח ז"ל. עזרתו של השוער לסבי וסבתי נבעה מהכרת התודה שלו לאבי. ללא עזרה זו לא היו יכולים סבי וסבתי לעזוב את וינה ולהינצל.

ארבעה דורות למשפחת רוקח

הזוית האישית

 תמימה: סיפור על ארבעת הדורות למשפחת רוקח.