מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של דוד שוקר: מערב הסעודית לישראלפרק ז': פעילות ציבורית 

עד שנת 86 כיהנתי בתפקיד ראש המועצה. בבחירות שלאחר מכן הפסדתי ב10 קולות. המשכתי להיות חבר מועצה ולתת שירות לציבור. ומאז הלכתי ללמוד ביטוח במכללה לביטוח . התמחיתי במקצועות הביטוח חוץ מביטוח ימי. ממתמחה הפכתי למורשה. עד עצם היום הזה אני בן 72 סוכן ביטוח שעובד מעט מאוד בתחום ורוב חיי הקדשתי לארגונים וולונטריים. 

שימשתי כיו"ר וועד הורים בבתי הספר של ילדיי ואחר כך הייתי בארגון ההורים הארצי. כיהנתי כסגן היו"ר. וכגזבר ארגון ההורים הארצי.

עסקתי גם כיו"ר הוועד הציבורי להצלת יהודי תימן. מאחר שהיינו משפחות חצויות  בבני עי"ש שקרוביהן בתימן. נרתמתי כאיש ציבור ועבדתי בהתנדבות למעלה מ15 שנה בנושא זה. בארץ ובחו"ל עד שפתחנו את השערים של תימן וב"ה איחדנו את המשפחות.

 

בשנת 87 התחלתי לטפל בנושא. העלייה האחרונה הייתה בשנת 91. 

בשליחות הראשונה לארה"ב למען הצלת יהודי תימן איך שהגעתי לניו יורק לביתם של מארחי שלמה ושושנה ג'רפי באותו ערב הגיע טלפון ומבקשים את דוד שוקר . ניגשתי לטלפון ועונה לי מהצד השני אדם שאומר לי שמעתי עליך שהגעת לארה"ב ושאתה עוסק בהצלת יהודי תימן שמי משה ברנע , אני עיתונאי שעסקתי בזמנו בהצלת יהודי סוריה. וברצוני להיפגש איתך. קבענו  פגישה  למחרת במנהטן . בפגישה ראיתי את העיתונאי דומה לבן גוריון.אדם מבוגר. הוא התלהב מכל מילה שאמרתי . הוא אמר לי: שמע דוד , אני לרשותך כל זמן שהותך בארה"ב. אני אהיה לך למורה דרך , למתורגמן, ואדריך אותך בכל המקומות שצריך לגשת לכל הקהילת היהודיות.

 

ואכן כך היה. משה ברנע הסתובב אתי כמעט מדי יום לטלוויזיה בימי ראשון, לרדיו היהודי, לעיתונים ולכל מיני מוסדות, קהילות  יהודיות , רפורמים, קונסרבטיביים ואורתודוכסים. כולם שמעו את הצרות של יהודי תימן. לאר כחודשיים בערך הוא הכיר לי את פרופ' חיים טוויל קבענו להיפגש במסעדה, הגעתי עם החומר הרלוונטי , פרופ' חיים טוויל אמר לי שאין לו זמן מיותר ורק אם אני רציני וכנה הוא יהיה אתי  לאורך כל הדרך. וכך היה הוא שמע ממני הקלטות אותנטיות של משפחות חצויות , קרא מכתבים מתימן בו היהודים מספרים על מצבם הקשה. בישיבה יוניברסיטי כינס פרופ' טוויל כ200 יהודים תימניים מסביבות ניו יורק. היה שם משה ברנע ואני סיפרתי על מצב היהודים בתימן ועל כאב המשפחות החצויות. לאחר מכן נבחר וועד/ עמותה שתנהל את העניינים מארה"ב. בראשה עמד פרופ' חיים טוויל, שלמה ג'רפי וב"ה נעשו המון פעילויות  עם הממשל האמריקאי ועם גורמים נוספים לפתיחת השערים בתימן.

 

 

 

 

 

 

 

באחת השליחויות בשנת 1988 אני יצאתי לארה"ב והייתי מחופש לרבי, גידלתי זקן, לבשתי מעיל ארוך וחבשתי מגבעת. הייתי צריך להתחקות אחרי עקבות של יהודי סאטמר שעשה לנו צרות בעניין יהודי תימן.  משה בכר שמו. ברגע שהגעתי לניו יורק לפי כל השמועות שמעתי שה"טרבל מייקר" , משה בכר ברח ללונדון כששמע שאני בעקבותיו. נכנסתי לקבל ברכה מהרבי מלובביץ , כשנכנסים אל הרבי רואים את ההילה שמעליו. כמו פנס מאיר ברחוב. הרבי נוהג להושיט יד לברך ולחלק דולר והשמשים מאיצים לפנות מקום לבאים בתור. אמרתי לרב: כבוד הרב אני שליח מישראל. הרב צעק: ניין, ניין, תעצרו. החזירו אותי חזרה לרבי וסיפרתי לו תוך כדי שהוא רכן לעברי . שאני שליח מישראל ויש יהודים בתימן ומתנכלים להם, מאסלמים יהודיות בתימן, מטמאים בתי כנסת, יש מחבלים שגורשו מלבנון  והם נמצאים בצפון תימן, יש משפחות חצויות בארץ. הרבי התפלל תפילה חרישית כחצי דקה. נתן לי יד ואמר ברוכה והצלוחה. ליהודי תימן. הושיט לי דולר נוסף ואז אחד השמשים לקח את הדולר ממני ורשם עליו בעט: ברוכה והצלוחה יהודי תימן. המילים שאמר הרבי. 

 

 

 

זה היה בתקופת חג החנוכה תקופה קרה בארה"ב. חודשיים הסתובבתי ולא הצטננתי. לאט כאב וראש כמו שכתוב: שלוחי מצווה לא ניזוקים. לאחר 4 שנים הצלחנו להוציא ע"י המשלחת שלנו בארה"ב  ובעזרת פרופ' חיים טוויל  שבזמן שהייתי בארה"ב גייסתי אותו לעניין והקמנו עמותה. שנשלח לתימן והצליח להוציא 5 יהודים לארה"ב כביכול לקבל טיפול רפואי.  ללמוד. אני עם המשפחות החצויות מבני עי"ש טסתי לארה"ב למפגש עם קרוביהם. נפגשנו בביתו של חברי שלמה ג'רפי שאירח אותנו. היינו שם למעלה משבועיים, היה מרגש לראות את הפגישה ביניהם. נפרדו ילדים ונפגשו מבוגרים. 40 שנה לא ראו האחד את השני. לקחתי אותם לרבי ואז כבר הייתי מגולח ללא זקן. ברגע שנכנסתי ראיתי את הרבי מביט אלי ונועץ בי עיניים חודרות. התקרבתי אליו והוא שאל אותי מה עם יהודי תימן? אחרי 4 שנים וללא זקן התפלאתי איך הרבי זכר אותי. סיפר לו על איחוד 5 משפחות וזה מה שריגש אותי מאוד איך הרבי זכר אותי. 

 

 איחוד משפחות חצויות מבני עי"ש

 

 

 

 

תודה לבורא עולם שזכני להצליח בעבודת קדש זו.

 

תשע"ו