מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של דוד שוקר: מערב הסעודית לישראל

פרק א: מערב הסעודית לישראל – עוד לא תמו כל פלאייך…

חידאן

אזור ועיר בצפון תימן. יישובים אחרים בסביבה: צעדה, ברט, קלעה, גאלב, חראד ומשהד. האזור מכונה "בלאד אלשאם". באזורים אלה היו פזורים ישובים כפריים שבהם שכנו מעט יהודים בקרבת המוסלמים. בנג'ראן שישה יישובים – צגיר, חדאן, גרבה, מראטה, צחצה, אבו גבאר (30 משפחות ו-114 נפש);. ראש מנהיגי כל הקהילות הללו היה מארי דוד צדוק הלוי. באמצע שנות הארבעים החלו יהודי הצפון לנדוד במשך שנתיים בערך עד שהגיעו לקעטבה והתגוררו במערות הסמוכות אליה. שם רבו חלליהם מרעב וחולי. החיים זכו להגיע לשיך' עות'מאן הסמוכה לחאשד ומשם עלו ארצה עם כל העולים בעליית על כנפי נשרים.

נג'ראן – מצפון-מזרח לתימן, אזור פורה סמוך לגבול סעודיה. באפריל 1934 סופח אזור נג'ראן לממלכת סעודיה.

ילדות

דוד שוקר מספר על ילדותו: "שמי דוד נקראתי על שמו של סבא רבא שלי מצד אבי. שם משפחתי שוקר. שם המשפחה משמר את השם הערבי שוקרן = תודה. שאר המשפחה הקרובה עברתה את השם ליהודה. ע"ש בנה של לאה יהודה. כשלאה אשת יעקב ילדה את בנה יהודה אמרה: "על כן אודה את ה". תודה בערבית = שוקרן = שוקר.

נולדתי בי' בשבט תש"ד 4.2.44 בנג'ראן בערב הסעודית. בוודאי תמהים אתם שיודע אני את התאריך המדויק אשתף אתכם. בתימן היו סופרים את השנים לפי השטרות ולא לפי היצירה. אבי ז"ל סיפר לי שאני נולדתי בי' שבט שנת ברנ"ד לשטרות. בחיפוש בספר שנקרא: עד מאה ועשרים" הגעתי לתאריך של היצירה והלועזי.

נולדתי הראשון להוריי האהובים שלצערי אינם בחיים, יוסף בן אהרון וציניה שוקר וכדיה בת סעיד והווידה שעבאלי. אני הבכור מבין 10 ילדים. כבכור קיבלתי חינוך תרתי משמע שכלל הצלפות שוט על מנת שאתמיד בלימודיי , אקשיב ,לא אתמרד ואהווה דוגמה לאחיי ואחיותיי. הם לא קיבלו מכות. יש לי 2 אחים ו 7 אחיות מתוכן 2 תאומות לא זהות. בנג'ראן נולדנו 3 ילדים אני, אחותי חנה ואחי פלטיאל השאר נולדו בישראל.

מה שזכור לי כחוויה קשה שנחרתה בזיכרוני שבסביבות גיל שלוש הייתה שנת בצורת והיה רעב קשה מאוד בסעודיה. כולם היו תלויים בחסדי ה'. אני נ זוכר שהייתי הולך לגורן במקום שחבטו את השעורים והחיטים. היו מנפים ברוח את המוץ מהשיבולים, בגלל הטל שירד נבטו הגרגרים שנפלו מהגורן. לקחתי כוס וליקטתי את השעורים והחיטים שנבטו. הוצאתי את הגרגרים והאכלתי את אחי פלטיאל , זה מ ה שהיה לנו באותה תקופה כדי לשרוד.

שיר שאני זוכר מהילדות" טאטי טאטי ינג'ראני הב לי תמרה מן מכזני"(תביא לי תמר ילד נגראני) נג/ראן הייתה אזור פורה וגדלו שם המון עצי תמר.

אפילו אחיותיי התאומות נקראו בשמות עץ הדקל: אילנה ותמר. בנג'ראן לא היו גני ילדים. ברגע שילד עמד על דעתו היה הולך ללמוד אצל המורי. אני זוכר ששיחקנו במשחק תופסת וכדור היינו מכינים מסמרטוטים וקראנו לו: קורט. כדי ללכת לרופא היינו צריכים ללכת הרבה ברגל. כשחליתי בערך בגיל שנתיים אבי לקח אותי לדוקטור. בדרך פגשו אותנו חיילי המלך הסעודי שנקראו: אלאכוואן" (אחים). היו לי תלתלים עד הכתפיים הם הרימו אותי , ליטפו אותי ושיחקו איתי. הם אמרו לאבי :"האדא אלוואלד מלק ,שהם יודעים שעוד מעט אנו נעלה לישראל ושאני אהיה טייאר (טייס).

 העשרה

חידאן: "זור ועיר בצפון תימן. יישובים אחרים בסביבה: צעדה, ברט, קלעה, גאלב, חראד ומשהד. האזור מכונה "בלאד אלשאם". מצפון-מזרח אזור נג'ראן, אזור פורה סמוך לגבול סעודיה". אתר האגודה לטיפוח חברה ותרבות מורשת יהודי תימן.

סיפורו של דוד שוקר: מערב הסעודית לישראל

על המסע מערב הסעודית לישראל תוכלו לקרוא בהרחבה בחמשת פרקי התיעוד בקישורים הבאים:

פרק א: מערב הסעודית לישראל

פרק ב: המסע מנג'ראן שבערב הסעודית לישראל

פרק ג: מערב הסעודית לישראל – החיים במעברה

פרק ד: פיגוע בכפר חב"ד בשנת 1956

פרק ה: ממעברת מסמייה לבני עי"ש

פרק ו: משלח יד ועשייה ציבורית

פרק ז: פעילות ציבורית

פרק ח: המשפחה

 תשע"ו