מאגר סיפורי מורשת

עלייה

עליתי לארץ ממרוקו עם ההורים ושאר האחים שלי בגיל שנתיים וחצי. בשנת 1953 הגענו למעברה בשער עלייה ואחרי חצי שנה העבירו אותנו למושב עומר ליד באר שבע. אבא שלי עבד בעבודות דחק ואמא שלי לא עבדה וטיפלה בילדים. לאחר שאבא שלי סיים את עבודתו הראשונה, הוא התקבל לעבוד בסולל בונה בתור בנאי. לאחר מכן, הוא ניהל את המכולת בעומר. כשהייתי בן 6 כל בוקר אני ואבא שלי היינו קמים והולכים למכולת לקבל את מוצרי החלב והלחם ומסדרים אותם במכולת. כשהיינו מסיימים הייתי חוזר הביתה להתארגן ללימודים בבאר שבע. בסיום הלימודים היינו חוזרים הביתה, אוכלים ארות צהריים ולאחר מכן מוציאים את הכבשים למרעה עד הערב ורק לבסוף היינו יושבים להכין שיעורים.

עבודתי כימאי

אחרי הצבא החלטתי שאני רוצה להיות ימאי. שלחו אותי לקורס של שבועיים ואחרי הקורס קיבלתי מכתב שאני צריך להגיע לנמל ולהפליג. הציבו אותי על אונייה שהפליגה לאיטליה. באיטליה פרקנו סחורה והעמסנו סחורה חדשה ומשם הפלגנו לארצות הברית (בין לבין טיילנו בערים שהגענו אליהם). זו הייתה עבודה שנהניתי בה מאוד וזאת הייתה חוויה בשבילי.

עבודה

בשנת 1974, לאחר מלחמת יום כיפור התחלתי לעבוד במפעלי ים המלח, עבדתי כמפעיל במפעל לייצור אשלג ומלח. לאחר תקופה של 6 שנים עברתי לעבוד במחלקה להוצאת החומר גלם שזה נקרא סילבנית, ממנו מייצרים את האשלג והמלח ובין היתר היום גם מייצרים ממנו מגנזיום. את העבודה מבצעים על כלי שנקרא דוברה, שמשיטים אותה על הים ומשם מוצאים את הסילבנית, דרך משאבה שמגיעה למפעל ובמפעל זה עובר תהליך של שטיפות להוצאת כל החומרים המיותרים ואז האשלג עובר תהליכים להפרדת המלח מהאשלג. משם האשלג עובר דרך תנורים בחום גבוה ליבוש ומהתנורים זה עובר למחסנים ולאחר מכן מעמיסים על משאיות שמגיעות לנמלים בארץ ומשם זה מגיעה לכל מיני  ארצות בעולם. זו הייתה העבודה המרכזית בחיים שלי שהיא נמשכה כ- 36 שנים, זו הייתה תקופה ארוכה ומהנה.

הזוית האישית

סבא רפי הגיע כל יום חמישי מעומר, ליד באר שבע, למושב בני עטרות על מנת להשתתף עם נכדתו אמה בתכנית. יישר כח!