מאגר סיפורי מורשת

אני, מירי ברוך, נולדתי בשנת 1944 בישראל להורי, אהובה ושאול יערי, שניהם אוהבי ספרות ושירה. אחרי המלחמה אבא שלי ניסה למצוא ולגלות אם מישהו ממשפחתו שרד את השואה, ולמרות שהייתי צעירה מאד- אני זוכרת את אבא בוכה כשהודיעו לו שכל משפחתו נספתה בגטו קובנה.

מילדותי המוקדמת הקריאו לי שירים וספורים. כשלא היה אוכל (היה מצור על ירושלים) שרו לי שירי-ערש, ונרדמנו בלי להרגיש שאנחנו רעבים.

בבית דיברנו רק עברית. אימא דיברה בשפה עשירה מאד ולא הרשתה לאף אחד מהמשפחה לדבר שום שפה אחרת מלבד עברית. (היום אני קצת מצטערת על כך). אמי (שהייתה מורה) הייתה חוזרת מבית הספר עם לחם לבן אחיד, ומיד הכינה מרק חם. כל החברים שהיו מגיעים איתי ועם אחי מבית-הספר היו מקבלים מרק חם ופרוסת לחם חמה. למרות שהם היו, רובם, מבתים עשירים הם זוכרים עד היום את האוכל שקיבלו בבית שלנו.

התגייסתי לחיל-האוויר ועבדתי כעורכת (מתוסכלת מאוד) ביחידת מחקר סודית. הייתי די מסכנה עד שיום אחד הגיע לבסיס הקטן קצין בכיר יפה-תואר מהקרייה בתל אביב. הוא הציע לי להסיע אותי הביתה- והשאר היסטוריה. לאחר שנה וחצי התחתנו באוניברסיטת תל-אביב, והשיא אותנו הרב שלמה גורן. עם בעלי השני, שמואל סגל, התחתנתי בחתונה קטנה יותר במשרד הרבנות בתל אביב עם קהל של 18 איש. היה גשם חזק ומישהו ביקש משמואל בדרך לחתונה לעזור לו להחליף גלגל. שמואל כמובן עזר ואיחר לחתונה כמעט בחצי- שעה…

כאשר סיימתי את התואר השני רציתי לכתוב דוקטורט בספרות ילדים. אבל לאה גולדברג (המשוררת) אמרה לי:  "לעולם לא ילמדו באוניברסיטה את המקצוע הזה, כי הם לא מבינים את החשיבות ואת העוצמה שלהם". נסעתי לארה"ב וכתבתי דוקטורט בספרות ילדים. כשחזרתי- הזמינו אותי ללמד ספרות ילדים באוניברסיטה העברית, שם אני עובדת עד היום (חבל שלאה גולדברג לא זכתה לראות את זה). יצרתי במשרד החינוך אופציה להיבחן בספרות ילדים כמקצוע בחירה לבחינות בגרות שמיושם עד היום בהרבה בתי ספר וגם במגזר הערבי. ערכתי גם הרבה אנתולוגיות בספרות ילדים, מקראות לבתי-ספר וספרות לפעוטות. את הקבצים לפעוטות כתבתי יחד עם בתי, נועה, אמו של אורי. שמחתי שהיא הלכה קצת בעקבותיי, וכתבה בעצמה סיפורי ילדים מקסימים (סיפורי גמדים).

         

בשנת 1967 נישאתי לאלי ברוך אותו הכרתי בשירותי בחיל-האוויר. אלי היה אז סגן מפקד בסיס באזור המרכז. לאחר החתונה יצאנו לירח דבש במלון באילת. אבל חצי יום לאחר הגעתנו, אלי קיבל שיחת טלפון שהורתה לו לשוב מיד לבסיס, כי עומדת לפרוץ מלחמה. בתוך שעתיים הוא כבר היה בבסיס ויצא להילחם. המלחמה ארכה שישה ימים בדיוק. על הקרב הזה הוא קיבל צל"ש, עלה בדרגה לאלוף וקיבל פיקוד על בסיס רפידים.

הסיפור של מירי ברוך תועד ע"י הנכד אורי ספרבר במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס אלחריזי, בהובלתה של הגב' שרה לאוטמן. להלן קישור למצגת שהכינו יחדיו בכיתה.