מאגר סיפורי מורשת

בחרתי לספר סיפור ששמעתי מסבתי ברכה טברדוביץ לבית הבר, שנולדה בשנת תשט"ז (1956) בתל אביב, ישראל.

הסיפור הוא על סבא רבא – רבא שלי, ר' מאיר בליז'ינסקי, סבא של סבתא שלי, שנולד בשנת תרס"ז, בעיר גארבאלין שבפולין. בשנת תר"פ, כשר' מאיר היה בן 13-במהלך מלחמת פולין- רוסיה, כבש הצבא האדום את עירו- גראבאלין. המלחמה דרדרה את מצבם הכלכלי של היהודים בעיר. הבעיה הכלכלית פגעה גם במשפחת בליז'נסקי, לכן לאחר חג הפסח של אותה שנה, עברה המשפחה להתגורר בוורשא.

ר' מאיר עבר ללמוד בישיבת 'מסילת ישרים', ובגלל כישרונותיו המעולים, למד במחלקה בה לומדים באופן עצמאי, ורוב התלמידים שם היו בני 17- 18! בסביבת הישיבה, היה מרכז של סוחרי טקסטיל יהודים, הללו היו נכנסים לשם לעיתים, והיו מתיידדים עם התלמידים. ביניהם היה אחד בשם אברבנאל, שגילה לתלמידי הישיבה ללמוד מספר מיוחד הנקרא "תניא", ואף אמר להם שהוא מוכן להביא את האיש שלימד אותו. תלמידי הישיבה, לא הכירו את ספר ה"תניא", אבל שמעו שהוא ספר מעניין והסכימו.

כעבור זמן, הופיע אצלם יהודי זקן, בעל הדרת- פנים, הוא התיישב ליד השולחן, הוציא מחיקו כמה ספרים, חילק לתלמידים והתחיל ללמד "תניא". היה זה הרב משה שמוטקין. לימוד ה"תניא" השפיע באופן מיוחד על ר' מאיר, ור' מאיר נקשר מאוד ל"תניא" ולרב שמוטקין. והוא המשיך ללמוד "תניא". אחרי כמה שבועות, הודיע ראש הישיבה של ר' מאיר, שהוא לא מסכים שהרב שמוטקין ילמד בישיבה "תניא". רוב התלמידים הסכימו, אבל קבוצה של 12 תלמידים, ובתוכם ר' מאיר- לא הסכימו, והחליטו להמשיך ללמוד "תניא"!! המשפחות של תריסר התלמידים, לא ראו בעין יפה את מעברם לישיבת חב"ד והתנגדו לכך. אבל ר' מאיר וחבריו המשיכו להתקרב לחסידות חב"ד וללמוד ממנה.

בסופו של דבר ההתנגדות הגיעה גם לחצר פורסוב, ור' מאיר נקרא ע"י שליחים אל האדמו"ר. ר' מאיר מיהר לבוא, והוכנס ישירות אל האדמו"ר, שהחל לחקור אותו אודות חסידות חב"ד, התנהגות החסידים וסדרי התפילה. ר' מאיר ענה על כל השאלות בבהירות ובפרוטרוט. פתאום, באמצע שענה על שאלותיו של האדמו"ר, הפסיקו האדמו"ר, ואמר משהו שיכל להתפרש גם לשבח וגם לגנאי. ר' מאיר, שהיה אז מאוד מקושר לחב"ד ולרבי, לא יכול היה לסבול זאת. ומכיוון שלא ידע מה לעשות – אמר לאדמו"ר ברכת שלום, ורץ מחדרו. התנהגות זו, גרמה כעס רב בין החסידים ומשפחתו של ר' מאיר, והאדמו"ר גזר עליו חרם ונידוי.

אחר כך, במהלך חודש תשרי, היה ר' מאיר מתפלל בבית הכנסת החב"די. החודש עבר עליו מתוך שמחה והתרוממות, והוא הרגיש תענוג רוחני עילאי להתפלל שם. כמובן שבחסידות פורסוב כעסו על ר' מאיר שהתפלל בבית כנסת חב"ד.

בחרם ונידוי לא נגמרו הצרות. לאחר חג הסוכות, חלה ר' מאיר בשחפת, שהייתה מחלה מאוד מסוכנת באותם ימים. הרופא קבע כי המחלה פגעה בר' מאיר בצורה חמורה ביותר. ר' מאיר היה מרותק למיטה, וסבל מכאבי תופת. בצר להם, נכנסו הוריו של ר' מאיר לאדמו"ר, ותשובתו הייתה קצרה: "אם יפסיק ללמוד חסידות-יבריא!" הוריו של ר' מאיר חזרו הביתה שבורים ורצוצים, וניסו לשכנע את בנם- ר' מאיר, לחזור לחסידות פורסוב. ר' מאיר, שראה את תחנוני הוריו, אמר להם: "תנו לי שהות של שעתים, וכעבור שעתיים אענה לכם תשובה". השעתיים האלה היו שעתיים מאוד קשות עבור ר' מאיר, והוא לא ידע מה להחליט. מצד אחד, הוא כל כך נהנה מחסידות חב"ד, אך מצד שני- האם כל כך גרוע ללמוד חסידות, עד שקללת האדמו"ר התקיימה?!

כעבור שעתיים חזרו הוריו, ושאלו אותו מה החליט. ור' מאיר ענה: "החלטתי להמשיך בלימוד החסידות, וגם אם נגזר עלי למות מלימוד חסידות, הנני מוכן גם לזאת!!" הוריו ששמעו על כך, הצטערו מאוד, אבל לא היה להם מה לעשות. לאחר החלטתו, כתב ר' מאיר מכתב לאדמו"ר הריי"צ- רבי יוסף יצחק מליובאוויטש- על החלטתו, וביקש מהרבי ברכה לבריאות. כעבור זמן קיבל תשובה מהרבי, ובתוכה ברכה להחלמה מהירה. ואכן לאט- לאט השתפר מצב בריאותו, עד שאחרי כמה שבועות- נתרפא!

ר' מאיר המשיך בלימוד נגלה וחסידות, עלה והתעלה. בהמשך נישא לרעייתו מרת שרה אלטע, ועלה לארץ ישראל. בשנותיו האחרונות ידע סבל רב. רעייתו נפטרה בכ"ח תשרי תשמ"ג, ובשנים הבאות מצבו הבריאותי הידרדר. אולם הוא המשיך ללמוד תורה כרגיל! ר' מאיר נפטר בל' שבט תש"נ והוא בן 82. והשאיר אחריו עוד דורות של חסידי חב"ד עד עצם היום הזה.

הזוית האישית

הנכדה מושקי וסבתא ברכה מתעדות סיפור בתכנית הקשר הרב דורי.