מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מסיפורי ילדות בתל אביב הקטנה ועד לפיקוח הארצי

סבא מרדכי ויותם ארליך
בית ספר תחכמוני בתל אביב
האופניים של סבא מרדכי ארליך

נולדתי בתל אביב בבית חולים ליולדות על שם פרויד שברחוב יהודה הלוי. תל אביב אז הייתה שונה מאד מהעיר כיום. מרכז החיים של העיר היה באזור בו נולדתי, שהיה קרוב לשכונת נווה צדק, והיו בו מרכזים שונים כמו קולנוע "עדן" שהיה הראשון בתל אביב. מאחורי הבית בו התגוררנו היה גן החיות של הפרופסור מנדלסון.

להוריי הייתה מסעדה במרחק שניים שלושה בתים מול הבית שלנו, ובלילות מכיוון שפחדתי מהקולות של החיות מגן החיות, הייתי רץ מהבית למסעדה ושוכב לישון מתחת לכיור במטבח, בו עבדה אמי בהכנת אוכל למסעדה.

בגיל 4 התחלתי ללמוד בגן הילדים "לדוגמא" שהיה קצת מרוחק מביתנו, והיה ע"י כל בו שלום שהוקם מאוחר יותר. כשהגעתי לגיל 6 התחלתי ללמוד בביה"ס הדתי "תחכמוני," שהיה קרוב לביתנו. בערך באותה תקופה עברנו לגור ברח' הגדוד העברי פינת צ'לנוב בדירה בת 2 חדרים. בחדר אחד גרנו הורי, אני וסבתא מהצד של אמי, ובחדר השני הייתה שוב מסעדה להורי.

מעניין לציין שבזמנים ההם למרות המרחקים בין הבית וביה"ס הייתי הולך ברגל לבד ללא שום בעיות, כיוון שהתחבורה הייתה אז דלילה מאד, וגם להורים לא היה הזמן והיכולת ללוות אותי.

 חזית המבנה ברחוב לילנבלום בו שכן בית הספר עד סגירתו וכיום שוכנת בו אולפנית בני עקיבא תל אביב (2010) ויקיפדיה

תמונה 1

 

אחרי שסיימתי את לימודי בבית ספר "תחכמוני", הורי שראו חשיבות רבה בכך שאמשיך בלימודים, רשמו אותי לגימנסיה "הרצליה", שם למדתי עד שסיימתי בשנת 1950, והתגייסתי לצבא.

במהלך השנים הורי עבדו בעבודות שונות. כשהייתי בן 4-5, ההורים שלי ניסו לעשות תעשיית חומץ, ואת החומץ היה מפזר לחנויות סבל עם תלת אופן. זה נראה לי באותו זמן כל כך מעניין וחשוב, עד כדי כך שדמיינתי את עצמי בגיל מבוגר כעובד בסבלות. זה נראה לי באותו זמן שיא השאיפות שלי.

בגיל 15 התחלתי לעבוד בחופשות הקיץ, במוסך שהיה מול הבית שלנו. בכסף שהרווחתי באותו קיץ קניתי לי את השעון הראשון שהיה לי, ובקיץ שלאחריו קניתי לי זוג אופניים. באותו זמן הורי הפסיקו לעבוד במסעדה, ופתחו עסק למכירת חמוצים ופודינג. כאן הייתה לי אפשרות לעזור להורי ע"י האופניים שהיו לי, והפצתי במסעדות שבעיר את החמוצים והפודינג שהורי עשו. שימוש נוסף שהיה לי באופניים, היה להגיע לאצטדיון המכביה שהיה בצפון תל אביב, שם השתתפתי באימונים ובתחרויות בא"ק באגודה שאיננה קיימת כיום, בשם "מכבי צפון".

שירות הצבאיבצבא התבגרתי ולמדתי להסתדר בכוחות עצמי, וגם התמחיתי בתחומים שונים שעזרו לי בהמשך חיי, כמו ניהול ופיקוד על אנשים. זה התחיל בכך שכבר ביום הראשון ואינני יודע מדוע, בחר בי המפקד מתוך עשרות הטירונים שהיו ביחד איתי להיות "חניך תורן" ואחראי למחלקה, וקיבלתי דרגת טר"ש. כאן התחיל מהלך של מעברים שלי בצבא שלמעשה עיצבו את המשך חיי. אחרי כשבוע בטירונות העבירו אותנו כ-15 טירונים, להשתתף בקורס מכי"ם של הנח"ל. כעבור כמה ימים, בגלל הרקע הספורטיבי שלי, והיותי בעל כושר גבוה העבירו אותי לקורס מד"סים של הנח"ל.

כשסיימתי את קורס המד"סים שלחו אותי להיות מד"ס בקורס קצינים של צה"ל, ולאחר מכן להדרכה בקורס מד"סים של צה"ל. כעבור כשנה הועברתי להיות מד"ס בקורס מ"כים של הנח"ל וכאן חל המפנה בחיי.

באחד הימים ראיתי על לוח המודעות של הקורס הודעה, שצה"ל מחפש מועמדים לקורס מורים לחינוך גופני שלאחריו ישובצו לקורס קצינים, שבסיומו הבוגרים יהיו קציני ספורט בצה"ל. פניתי למפקד הקורס שהיה אז "מוטה גור" (לימים רמטכ"ל של צה"ל) הסברתי לו את הרקע הספורטיבי שלי, וביקשתי את הסכמתו להגיש מועמדות לקורס שראיתי על לוח המודעות.

לשמחתי אישר לי "מוטה גור" להצטרף לקורס ואכן כעבור כמה מבחנים ומיונים נבחרתי לקורס מורים לחינוך גופני שנקרא אז "מדרשה על שם וינגייט", והתקיים במחנה נטוש של הצבא הבריטי, שנקרא "מחנה יונה", והיה היכן שכיום נמצאים גן העצמאות ומלון "הילטון" בת"א.

בשנת 1952 סיימתי את קורס הקצינים ושובצתי להיות קצין ספורט של פיקוד צפון, שמקומו היה בנצרת. שירתי כקצין ספורט כשנה, ואז שיבצו אותי להיות מדריך בקורס קצינים של צה"ל.

בשנת 1955 כשהשתחררתי מצבא הקבע, גויסתי למילואים לשריון, שם התנדבתי להשתתף בקורסים לקציני שריון למ"פים ולמג"דים, והשתלבתי בגדוד שריון של פיקוד המרכז. בשנת 1956 בהיותי מפקד מחלקה השתתפתי במלחמה הראשונה שלי: מלחמת סיני, והשתתפתי בכיבוש רצועת עזה. במהלך הקרב עליתי על מוקש עם המשוריין שלי, נפגע לי עור התוף ונשלחתי לבית חולים. אבל ברחתי משם חזרה ליחידה והמשכתי בכיבוש. השתתפתי גם במלחמת ששת הימים. במלחמה זו, הגעתי עם הטנקים של הפלוגה שלי עד יריחו, שם שהינו בערך כחודש כשאני מפקד אזור יריחו. השתתפתי גם במלחמת יום הכיפורים, ושהיתי באזור בקעת הירדן. לאחר המלחמה הייתי צריך להשתחרר מהמילואים, אבל התנדבתי להישאר ומוניתי כמפקד מערך העורף של מערכת החינוך. נשארתי בתפקיד הזה עד גיל 55. כלומר, התנדבתי כ-15 שנה למערך המילואים של הצבא, השתחררתי בדרגת סגן אלוף.

חינוךבשנת 1955 סיימתי את שירותי בצה"ל ושובצתי להיות מורה לחינוך גופני בבית ספר "המנחיל" ברמת גן, בבי"ס "קריית מטלון" ובבי"ס "נווה עוז", שני האחרונים בפ"ת. כאן שוב הגיעו לשימוש האופניים שעליהם סיפרתי קודם, בעזרתם הייתי נוסע יום יום מתל אביב, שם גרתי עם הורי, לשלושת בתי הספר שבהם לימדתי.

במקביל, כשהשתחררתי מצה"ל פנה אליי מאמן קבוצת הכדוריד של "מכבי צפון", שהכיר את הרקע הספורטיבי שלי והציע לי להצטרף לקבוצה. שיחקתי כדוריד כ-5 שנים עד שנת 1960.

אחרי שגדלה המשרה שלי בבי"ס "נווה עוז" הפסקתי לעבוד בשני בתי הספר האחרים וריכזתי את כל משרתי בנווה עוז. שם לימדתי עד שנת 1970. במהלך עבודתי כמורה לחינוך גופני, הצלחתי בעזרת הרקע הספורטיבי שלי, לקדם מאד את בתי הספר בהם לימדתי. בתי הספר זכו במקומות ראשונים בתחרויות בתי הספר ותלמידים רבים הגיעו להישגים אישיים בענפי ספורט שונים, כמו בכדורסל, כדור-עף והתעמלות, וכמה מהם הגיעו לנבחרות ישראל באותם ענפי ספורט.

מפקח ארצי מוסדות חינוךכפי שסיפרתי קודם התחלתי לעבוד בבית הספר "נווה עוז" בשנת 1956. במהלך השנים הגעתי למעמד של מורה מוכר ומוערך בבית הספר. מוניתי לסגן מנהל בית ספר, ובקיץ 1970 אף הציעו לי להיות מנהל בית ספר "שיכון עממי" שבפתח תקווה. זמן קצר לאחר שהסכמתי להיות מנהל, הגיעו אליי המפקח לחינוך גופני עם המפקח על בתי הספר שבפתח תקווה, והגישו לי הצעה חדשה, להיות מפקח ארצי על הוראת זה"ב בחצי משרה, ובחצי משרה השנייה להיות מפקח ארצי על הביטחון במוסדות החינוך. הצעה זאת הגיעה על רקע ההישגים שלי בצבא שאפרט אותם מאוחר יותר.

כמובן שהסכמתי להצעה החדשה הזאת, ובמשך שלוש שנים עבדתי כמפקח ארצי על זה"ב וביטחון, ולמעשה הייתי זה שהתחיל בהקמת אגף הביטחון, שקיים היום במשרד החינוך. גם בזה"ב הכנסתי שינויים רבים והחשוב ביותר ביניהם, שילוב מורים בהוראת זה"ב בבתי הספר, במקום אנשי משטרה, שעשו זאת עד אז.

כל הזמן לא שכחתי את החלום שלי לקדם ולפתח את החינוך הגופני והספורט בבתי הספר ולכן כשהוצע לי בשנת 1973 להיות מפקח חינוך גופני בבתי הספר של מחוז תל אביב, מיהרתי להסכים ונכנסתי לתפקיד. בשנת 1975 הציע לי המפקח הארצי על חינוך גופני לארגן את האליפות הבינלאומית של בתי הספר בכדור יד.

ארגנתי בהצלחה רבה את האליפות הזאת שהשתתפו בה כ-30 נבחרות בתי ספר לבנים ולבנות מכל רחבי אירופה. זאת הייתה ההתחלה של הקידום שלי בפיקוח על חינוך גופני, ועל ספורט בתי הספר. באותה שנה נבחרתי להיות סגן מפקח ארצי על חינוך גופני, וגם כנציג של ישראל בהתאחדות הבינלאומית של ספורט בתי הספר.

בהמשך בשנת 1980 נבחרתי להיות מפקח ארצי על חינוך גופני במערכת החינוך, ובמקביל נבחרתי לוועד המנהל של ההתאחדות הבינלאומית לספורט בתי הספר. במסגרת עבודתי ארגנתי בארץ 13 אליפויות בינלאומיות, והכנסתי מספר שינויים וענפים, בתחרויות הספורט הבינלאומיות של בתי הספר. דוגמא לנושאים שהכנסתי – תחרויות לנבחרות בתי ספר באתלטיקה קלה וגם בטניס שולחן. בשני ענפים אלה ארגנתי בארץ את התחרות הראשונה, שהפכה לאחר מכן למסורת בהתאחדות הבינלאומית.

בשנת 1998 הוצע לי להיות סגן נשיא של ההתאחדות הבינלאומית לספורט בתי הספר אבל, מכיוון שעמדתי לפרוש לגמלאות, ויתרתי והעברתי את הצעה למי שעמד להחליף אותי בתפקידי במשרד החינוך. במהלך עבודתי בפיקוח על החינוך הגופני הצלחתי לפתח ולקדם מספר נושאים שעזרו מאוד בהוראת החינוך הגופני והספורט בבתי הספר. בין החשובים בנושאים האלה היו:

תכנון הוראת החינוך הגופני, של כל מורה ו/או צוות מורים בבית ספרם. נושא חשוב נוסף הקמת כיתות ספורט בחטיבות הביניים (כאשר פרשתי היו כ-100 חטיבות בייניים שבהן היו כיתות ספורט). בחטיבה העליונה הצלחתי להשיג תקציבים שעזרו בפיתוח והחדרת תוכנית לימודים לבגרות ברמה של 5 יחידות, הן בחינוך גופני וגם במחול. יוזמה זו הגיעה לשיאה כאשר, אמנם לאחר פרישתי, הכירה המועצה להשכלה גבוהה בתוכנית הלימודים לבגרות בחינוך גופני, כמקצוע מוגבר שנכנס לשקלול ציוני התלמיד בקבלתו ללימודים בהשכלה גבוהה.

עד עכשיו סיפרתי יותר על עצמי ולא התייחסתי לחיי המשפחה שלי.

המשפחה שליבשנת 1960 הוזמנתי על ידי תלמידת סמינר למורים (שביקרו בבית סיפרנו לעבודה מעשית מידי שבוע) למסיבת חנוכה בסמינר למורים שהיה סמוך לבית הספר נווה עוז. הגעתי למסיבה עם חבר ובמעלה המדרגות נפגשנו עם זוג סמינריסטיות, שאחת מהן בשם דליה אהרוני גרה בשכונה, סמוך לבית הספר. פתחנו בשיחה ובילינו יחד את אותו ערב, שבסופו קבענו להיפגש שוב. זה היה קשר של אהבה ממבט ראשון, ואכן לאחר כחצי שנה, ב-29 בחודש מאי התחתנו ועברנו לגור יחד בבית של הוריה של דליה ז"ל, שהיה סמוך לבית ספר בנווה עוז.

כעבור שנה ב-28 ביולי 1961 נולדה שלומית שנה לאחר מכן ב-3 באוגוסט 1962 נולדה טלי, ב-28 ביולי 1965 נולד נוחי וב-20 לאוגוסט 1974 נולד רועי. כל אחד מהילדים היה שונה ומיוחד מבחינות שונות.

דליה ז"לבשנות ה-90 חבר שלי יאיר פרישמן החל בארגון אליפויות אס"א באילת. אני הייתי יורד יחד עם סבתא דליה ז"ל מידי שנה לאילת, ועוזר ליאיר בארגון. בעיקר ניהלתי את אליפות אס"א בטניס שולחן. בשנת 1998 בהיותנו באילת, בזמן שהותנו בבית המלון, שמעתי לפתע קולות חרחור מוזרים מכיוון דליה ז"ל, פניתי אליה וקראתי בשמה, וראיתי לצערי הגדול שאין בה רוח חיים. הזעקתי מיד את הביטחון של המלון שהזעיקו אמבולנס ובינתיים ניסיתי לעשות לה הנשמה. לדאבוני שום דבר לא עזר וכשהגענו לבית החולים קבעו הרופאים את מותה.

יהי זכרה מבורך לעד

העשרה

בית חולים ליולדות על שם פרויד: "בית החולים ליולדות פרויד היה בית חולים פרטי לרפואת נשים ובית יולדות, בהנהלת ד"ר יצחק פרויד (פריד), שפעל בשנים 1928 עד 1955 ברחוב יהודה הלוי 9 בתל אביב. במלחמת העצמאות, בעת התקפת האצ"ל על יפו, שימש כבית חולים צבאי וכמפקדה של הארגון. הבניין נבנה ב-1924, בסגנון אקלקטי, כוילה פרטית של מנהל בנק ברקליס, שמעון מזרחי, סבו של עו"ד שמעון מזרחי, יו"ר מכבי תל אביב. ב-1928 נוספה לו קומה, ונפתח בו בית יולדות".

בית הספר תחכמוני " בית הספר תחכמוני היה בית הספר הדתי הראשון בתל אביב. הוא הוקם תחילה ביפו, בתמיכת תנועת המזרחי ובעידודו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבה של העיר, ולאחר מכן עבר לתל אביב. במשך שנים רבות הוא היה בית הספר הדתי-ציוני היחידי בעיר‏. בית הספר נסגר בשנות ה-70 של המאה ה-20". ויקיפדיה

הקשר הרב דוריהמורה המוביל: אשל הרשקוביץהמדריכה: ליאורה כהן 

תשע"ו

 

מילון

בית החולים ליולדות פרויד
בית החולים ליולדות פרויד היה בית חולים פרטי לרפואת נשים ובית יולדות, בהנהלת ד"ר יצחק פרויד (פריד), שפעל בשנים 1928 עד 1955 ברחוב יהודה הלוי 9 בתל אביב. במלחמת העצמאות, בעת התקפת האצ"ל על יפו, שימש כבית חולים צבאי וכמפקדה של הארגון. הבניין נבנה ב-1924, בסגנון אקלקטי, כוילה פרטית של מנהל בנק ברקליס, שמעון מזרחי, סבו של עו"ד שמעון מזרחי, יו"ר מכבי תל אביב. ב-1928 נוספה לו קומה, ונפתח בו בית יולדות.

סמינריסטיות
תלמידות סמינר למורים

חרחור
נשימה צרודה ולא חלקה; נְחִירָה.

ראשי תיבות במושגי הצבא
מד"סים - מדריכי ספורט. מ"כים - מפקדי כיתות בצה"ל. טר"ש - דרגה בצה"ל טוראי ראשון

ציטוטים

”"פעילות ספורטיבית יכולה להיות כלי/מנוף להתקדמות בחיים"“

הקשר הרב דורי