מאגר סיפורי מורשת

היינו חמש נפשות במשפחה. הוריי, אחי הגדול, אני ואחותי הקטנה. אימי היתה עקרת בית ולאבי היה בית דפוס.

אבי ואימי היו ניצולי שואה. אבי היה הניצול היחידי ששרד את השואה, מכל בני משפחתו שנרצחו על ידי הנאצים.

אבי איבד במהלך תקופת השואה גם את ילדו ואת אשתו. אימי, הייתה מאורסת כשפרצה המלחמה והיא איבדה בשנות השואה את חתנה. מכל המשפחה הענפה והמפוארת נשארה לי דודה אחת ויחידה מצד אימי, היא עלתה לארץ לפנינו.

לאחר המלחמה הוריי התחתנו. והגיעו לעיר סיגט שם נולדתי והתחנכתי.

העיר סיגט היתה עיר ואם בישראל, עיר מטופחת ויפה. העיר היתה מלאה באדמורים ורבנים. בעיר היו קבוצות שונות של חסידים. היו גם גויים שחשנו שהם שונאים אותנו, ולפעמים היו מציקים לנו.

למדתי בגן של הקהילה היהודית, אך לא היה לנו בית ספר יהודי ונאלצתי ללמוד בבית ספר כללי של הממשלה. היה לי קשה מאוד ללמוד בבית ספר זה כיוון שהייתה חובה להגיע ללימודים בשבת, והכריחו אותנו לכתוב בכיתה בשבת. אני זוכרת כילדה בכיתה א' את ההתמודדות שלי מול המורים. כל שבת כשלא הייתי מוכנה לכתוב ולחלל את השבת.

בכל יום אחר הצהריים הלכנו למורה פרטית שתלמד אותנו תורה, אני זוכרת פעם אחת בדרכי למורה הפרטית פגשה אותי גויה ושאלה אותי לאן אני הולכת? עניתי לה שאני הולכת ללמוד. ואז היא פתחה את פיה וצעקה :" יהודיה מלוכלכת, בואי תנקי את הלכלוך פה בצד עם השמלה הנקייה שלך"…למרות ההרגשה הקשה תמיד ההורים שלנו תמכו והתמסרו  לחינוך יהודי כשר.

בשנת 1958 כשהייתי בת שמונה וחצי עלינו ארצה. עלינו יחסית מאוחר משאר בני הקהילה שעלו מוקדם יותר. כי אבי היה עסקן ציבורי במוסדות "תנועת פועלי אגודת ישראל", ולכן הוא דאג קודם לבני הקהילה שיעלו לארץ ישראל. כאשר אנו רצינו לעלות כבר הערימו קשיים על העלייה ולכן חיכינו עד שקיבלנו אישורי יציאה מהממשלה, ורק אז יכולנו לעלות לארץ. עלינו עם משפחות נוספות שעלו באותה תקופה מערים ועיירות שונות מרומניה לארץ ישראל.

אני זוכרת שמכרנו את כל הרהיטים מיד אחרי שהודיעו לנו על העלייה. אבי קנה עץ יקר ובנה ממנו ארגזים חזקים, אך כשהגענו לעיר הבירה בוקרשט הביאו לנו ארגזים פשוטים מעץ וגם הגבילו אותנו בחפצים. ולכן חלק מכלי הכסף העברנו עם אישה שעלתה יחד איתנו ארצה.

הגענו לעיר קרית גת. באותה תקופה היתה העיר שוממה מאוד מבחינה דתית. ולכן הוריי ארזו את חפציהם. ומיד יום לאחר שהגענו לארץ עברנו לעיר בני ברק לדודה שלנו שגרה שם. אך לאחר כחודש כאשר הוריי ראו שאינם מסתדרים כלכלית החליטו לחזור לקרית גת. שם בעזרת ראש מועצת קרית גת פתח אבי בית דפוס והתחיל לדאוג לחיים הרוחניים במקום. הצעד הראשון היה פתיחת תלמוד תורה. בתלמוד תורה למדו חמישה ילדים, לאחר מכן דאג אבי גם לשוחט ורב. וכך התחילו להיבנות החיים הרוחניים. מאוחר יותר אבי התמנה לתפקיד של ראש המועצה הדתית,  הוא דאג לכל החיים הרוחניים של העיר.

בשנת תשל"א (1971) נישאתי לבעלי הרב משה. בעלי קיבל הוראה מהרבי לעסוק בהרחבת ופיתוח מוסדות חב"ד בקריית גת. לאחר מספר שנים הוא התמנה לכהן כרבה של קהילת חב"ד המקומית וראש ישיבת "תומכי תמימים" בעיר.

בשנת תשס"א (2001) בעלי נבחר לכהן כרבה הראשי האשכנזי של העיר קריית גת . הוא קיבל לידיו את האחריות על מערכת הכשרות העירונית ועל המרכז הרוחני לעולי ברית המועצות בעיר. הרב משמש גם בתפקיד הרב של העיר שדרות.

אני שמחה להיות שותפה בעבודתו הציבורית של בעלי הרב, לסייע ולתמוך בכל הפעילויות הברוכות בעיר.

הרב משה הבלין: "הרב משה הבלין (נולד בשנת תש"ח, 1948) הוא חבר בי"ד רבני חב"ד, רבה הראשי האשכנזי של קריית גת, ראש ישיבת חב"ד ורב קהילת חב"ד בעיר. מאז אדר תשע"ב (2012) מכהן גם כרב ראשי זמני של שדרות".

"פועלי אגודת-ישראל, או בראשי תיבות פא"י וכן פאג"י, היא תנועת פועלים חרדית אשר יצאה משורות אגודת-ישראל והייתה קשורה בהסכם עם ההסתדרות הכללית. היא פעלה כמפלגה שהתמודדה בבחירות לכנסת והיא מוּכרת כ"תנועה מיישבת" שמשתייכים לה 14 יישובים, בהם 9 מושבים ושני קיבוצים".